בית המשפט העליון דחה (יום ה', 4.12.08) עתירה להורות לראש הממשלה שלא לקיים מגעים מדיניים עם הפלשתינים ועם סוריה באמצעות טורקיה.

נשיאת בית משפט העליון דורית ביניש קבעה כי היקף סמכות הממשלה שהתפטרה אינו שונה מזה של ממשלה "רגילה", עם זאת על הממשלה "להמנע ככל הניתן מקבלת החלטות בלתי הפיכות".

מדובר בעתירה של ח"כ לימור לבנת מהליכוד באמצעות עוה"ד דוד שמרון ומיכאל ראבילו שבה נטען כי יש למנוע מהממשלה להמשיך לנהל מגעים מדיניים, מלבד בעניינים דחופים וחיוניים, זאת עד לכינונה של ממשלה שתיהנה מאמון הכנסת. לטענת לבנת מעמדה של מממשלת מעבר מחייב אותה ב"איפוק וריסון". עוד טענה כי גם אם מו"מ לא יניב הסכם, "לעצם ניהול מו"מ מדיני חשיבות רבה שכן עמדות שיוצגו בו עלולות לכבול את ידיהן של ממשלות עתידיות בישראל".

המדינה טענה מנגד כי אין מגבלות פורמליות או נוהג חוקתי המבחינים בין היקף סמכויות ממשלת מעבר לאלו של ממשלה רגילה. יתרה מכך מדובר ב"נושא פוליטי ומדיני מובהק, שההכרעה בו צריכה להעשות בכנסת ולא על-ידי בית המשפט". המדינה אף טענה כי יש חשיבות להמשך הידברות מדינית עם סוריה ועם הרשות הפלשתינית וכי הפסקת המגעים "עלולה לפגוע במצבה המדיני של ישראל".

כאמור, בית המשפט דחה את העתירה. נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, והשופטות מרים נאור ועדנה ארבל כתבו כי אינן רואות צורך לסטות מהלכת פרשת ויס, קרי, "על ראש ממשלה שהתפטר ועל הממשלה היוצאת לנהוג באיפוק וריסון המתחייבים ממעמדה של הממשלה בממשלת מעבר". אלא, שככל שמתקרבים למועד הבחירות לכנסת, "הצורך באיפוק ובריסון מתעצם", וכי על הממשלה "להימנע ככל הניתן מקבלת החלטות בלתי הפיכות שעלולות לכבול את ידיה של ממשלה עתידית כזו או אחרת".

השופטות ציינו בהקשר זה את מכתב היועץ המדיני לראש הממשלה שלום תורג'מן שבו הסביר את "החשיבות הרבה שקיימת בשימור ערוצי הידברת מול סוריה והרשות הפלשתינית ואת הנזק שעלול להיגרם לישראל מהפסקת ההדברות בשני הערוצים". הפסקה שלטענת תורג'מן "תזיק ליחסים המדיניים של מדינת ישראל עם טורקיה ועשויה להביא לפגיעה בתדמיתה של מדינת ישראל בקרב מדינות הקהילה הבינלאומית".

מטבע הדברים, כתבה ביניש, לבית המשפט אין כלים להעריך את מידת החיוניות שבניהול מו"מ מדיני דווקא בעת הזו ואת הנזק העלול להיגרם בזירה הבינלאומית, היה ויופסק ניהול המו"מ, בנסיבות אלו "אין מקום לכך שבית המשפט יבחר בין דרכי המדיניות ושיקול הדעת, לעניין זה מסור לממשלה הפועלת תחת פקוח הכנסת".

עוד הזכירה כי מעבר לסמכות הפיקוח הכללית הנתונה לכנסת "גם על-פי חוק החלטות הממשלה בנוגע לשינוי במעמדן של רמת הגולן או של ירושלים מחייבות את אישור הכנסת ברוב חבריה".