שוק ניהול הסיכונים בישראל גדל בשנת 2002 בכ-30% ויסתכם בכ-70 מיליון דולר. כך מעריך רו"ח דן הלפרן, מנהל תחום ניהול הסיכונים בדלויט-טוש בריטמן-אלמגור.
עיקר הגידול נבע מהוצאות גדלות של החברות על ייעוץ בתחום ניהול הסיכונים הכולל את: הסיכונים הפיננסים, סיכונים תפעוליים לרבות סיכוני מעילות, סיכונים הכרוכים בדיווח כספי שגוי וסיכונים בתחום מערכות המידע. לדברי הלפרן, התעוררות גבוהה במיוחד נצפתה בקרב חברות הנסחרות בנאסד"ק ובחברות היי-טק, בעיקר בקרב חברות המעוניינות להנפיק עצמן ולכן נערכות מבעוד מועד לתקנות העולות מחוק סארבנס-אוקסלי (Sarbanes Oxley Act).
בנוסף לכך, ניתן להבחין כי מוסדות פיננסיים וחברות גדולות בישראל מאמצות לעצמן כללי בקרה, דיווח וניהול סיכונים בהתאם לשינויים רגולטורים, אשר חלו בארץ ובעולם כגון, המלצות ועדת באזל, המלצות ועדת גלאי, חוק סארבנס-אוקסלי כאמור ועוד.
הלפרן מוסיף, כי מעבר לאירועים הדרמטיים שקרו בארץ ובעולם, ארגונים נאלצים להתמודד גם עם תחרות הולכת וגוברת. "בשוק תחרותי, ובעיקר בתקופת מיתון אף ארגון אינו יכול להרשות לעצמו להישאר מאחור. ארגונים חייבים לצפות את הסיכונים טוב יותר מהמתחרים, לטפל בסיכונים המרתיעים את המתחרים, להפחית את עלויות ניהול הסיכונים ביחס למתחרים ולמעשה, להפוך את ניהול הסיכונים לאחת מהיכולות המרכזיות של החברה", אומר הלפרן.
"ניסיון העבר ומחקרים עדכניים בנושא ניהול הסיכונים מצביעים על מספר "נורות אזהרה" ומדדי סיכון, אשר עשויים לסייע לדירקטור ולמשקיע לזהות כשלים אפשריים בניהול הסיכונים בכלל ובמעגלי הבקרה בפרט", אומר הלפרן. לדבריו, הערכות מבעוד מועד מצביעה על חשיבה לטווח ארוך של החברות השונות.
גורמים בינלאומיים - חוק סאברנס-אוקסלי
לדברי הלפרן, קריסתן של החברות האמריקניות אנרון, וורלדקום, גלובל קרוסינג, מרק, וקווסט לצד פרשיות פיננסיות מתוקשרות נוספות, העלתה לסדר היום הציבורי באופן חסר תקדים את אופן ניהול החברות והתייחסותן לבקרה הפנימית והגילוי הנאות בנושאי כספים וביקורת.
חוק סאברנס-אוקסלי, שנכנס לאחרונה לתוקפו בארה"ב לאחר שקיבל את ברכתו של הנשיא בוש, נועד לשמש כמענה למבוכה ואובדן האמון בקרב ציבור המשקיעים בחברות. החוק חל על חברות אמריקניות, אך אינו פוטר חברות זרות, ובכלל זה חברות זרות הנסחרות בארה"ב, לרבות ישראליות. אחת מהוראות החוק המשמעותית ביותר, הינה זו המטילה חובת אשרור בכתב של הדוחות התקופתיים על-ידי מנכ"ל החברה ומנהל הכספים שלה. העונש הקבוע בחוק על מנכ"ל או מנהל כספים שאישרו ביודעין דוח שגוי, עומד על קנס של עד מיליון דולר, מאסר של עד 10 שנים, או שילוב של השניים.
גורמים מקומיים- הבנק למסחר והערכות מחדש של הרשות לניירות ערך
עם הגורמים המקומיים שהביאו לחיזוק הצורך בניהול סיכונים נמנים נפילת הבנק למסחר והתפוררותן ופירוקן של מספר רב של חברות דוגמת פלד-גבעוני, המשביר לצרכן ועוד. לדברי הלפרן, בנוסף לפרשיות אלו, עם פרסום פרטי פרשת אנרון, יצאה הרשות לניירות ערך הישראלית בהצהרה, כי תחפש כשלים כגון אלה שהתגלו באנרון ותדון בהידוק הפיקוח של הדירקטוריון על הדוחות הכספיים, בעיקר באמצעות ועדת הביקורת.
נקודה נוספת, היא אישור ועדת הכספים של הכנסת את תקנות חוק ניירות ערך, המסדירות את הדיווח על סיכוני שוק ודרכי ניהולם. התקנות החדשות מרחיבות את מחויבות החברה לאמץ מערכות לניהול סיכונים ולדווח על סיכונים אלו לציבור ומחייבות את הדירקטוריון והנהלת החברה לקבוע מדיניות מפורשת בדבר הניהול בפועל. קביעת סטנדרט זה הינו אבן דרך נוספת בהגדרת המחויבות של נושא המשרה למעורבות אקטיבית בכל הקשור לניהול הסיכונים.
הלפרן הוסיף, כי הגופים העסקיים הופכים עם הזמן ליותר ויותר מוטי מערכות מידע, מצב המגדיל את החשיפה שלהם לסיכונים הנובעים מאבטחת מידע לקויה, חוסר אמינות של אפליקציות ופיתוחים עצמיים והקושי לאתר שינויים שנעשים בתוך מערכת המידע במסגרת מרכיבי התהליך השונים. לצורך התמודדות עם סיכונים נדרשים גופים רבים להפעיל יותר אנשי מקצוע שיבדקו ושיבחנו באופן שוטף את אמינות ומהימנות מערכות המידע והאפליקציות השונות.
