בית המשפט החמיר בעונשו של גבר אלים ושלחו לכלא

מדינת ישראל הגישה ערעור פלילי לבית המשפט המחוזי בתל אביב, על גזר דינו של רפאל בן משה בלישה, שהואשם בבית משפט השלום בעיר, באיומים, תקיפה סתם והיזק בזדון והודה בעבירות במסגרת הסדר טיעון שמכוחו תוקן כתב האישום. על בלישה נגזרו 9 חודשי מאסר על תנאי והוא הועמד למבחן למשך שנה.

המדינה טענה שהעונש אינו מבטא את חומרת העבירות שביצע ופוגע "באינטרס השמירה על שלומן של נשים ובני משפחה אחרים העומדים בפני סכנת אלימות".

כתב האישום המתוקן ייחס לבלישה איומים על חברתו אם לא תחזור בה מכוונתה לסיים עימו את הקשר. בהזדמנות אחת הטיח לעברה: "אם אני לא אהיה איתך בחיים אני אהיה איתך במוות". בפעם אחרת התקשר למקום עבודתה ואיים: "אם את לא קמה עכשיו אני שורף פה את המקום את תמותי, אין לך מה לעשות את העבודה כי במילא לא תחיי ולא תהיי פה אחרי".

בלישה המשיך באיומיו גם כשחברתו הובהלה לתחנת משטרה בניידת והודיע שימתין לה בכניסה למקום עבודתה: "קניתי גלון של דלק ואני בא לשרוף אותך ואת האוטו שלך". בלישה דרש שתיפרד מילדיה כי הוא "גומר אותה" ואיים גם על בתה ועל בעלה לשעבר.

בהמשך, האלימות המילולית הידרדרה לאלימות פיזית ובלישה חנק את חברתו, בהזדמנות אחרת תקף אותה ברחוב והכניס אותה בכוח לרכבו. כשהגיע לדירתה, היכה בידו בקיר גבס וגרם לחור.

המדינה טענה בערעור שהעובדה שהמתלוננת, החברה לשעבר, אינה בקשר עם בלישה, אינה מגמדת את המעשים שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. "שגה בית משפט קמא כשסבר שדי בעונש זה כדי להוות הרתעה הן כלפי המשיב עצמו והן כלפי אחרים". המדינה ביקשה לגזור עליו מאסר בפועל.

בלישה השיב שדובר בשבוע אחד של איבוד עשתונות עקב ניתוק היחסים עם מי שהייתה חברתו. כמו-כן שאין לו הרשעות קודמות, הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי והביע חרטה על המעשים. לדבריו, הוא התמיד בטיפול שירות המבחן, היה עצור למעלה מחודש ולמד את הלקח והוא עומד להתחתן. "אני בן למשפחה חד הורית ומסייע בפרנסה. מאסר, ולו גם בעבודות שירות יפגע ביכולתי לעזור בפרנסת המשפחה". בלישה ביקש לדחות את הערעור ולהותיר את גזר הדין על כנו.

בפסק דין שניתן בשבוע שעבר קיבלו השופטות דבורה ברלינר, ברכה אופיר תום ועפרה צ'רניאק את הערעור, והטילו על בלישה 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו במתקן כליאה ולא בעבודות שירות. "במשך מספר ימים נקט המשיב באלימות מילולית שקשה ממנה - קשה להעלות על הדעת. המשיב דרש מהמתלוננת שתיפרד מילדיה, איים על חייה בכל וריאציה אפשרית, לא נרתע גם ממעורבותה של המשטרה, והמשיך באיומים שעברו גם להתבטאויות וולגריות וגסות במיוחד".

השופטות הדגישו שהאיומים שהשמיע בלישה, עוברים לעתים, בשבריר של שנייה, לביצוע בפועל ולטרגדיות. "קשה לנו על כן להתייחס למסכת האירועים שבפנינו כאל אירועים נקודתיים, מנותקים לחלוטין מהוויית חייו של המשיב, שאין בהם כדי להצביע על מסוכנות. המסוכנות צריכה לקבל מענה עונשי ונראה לנו כי מענה עונשי זה מחייב הטלת תקופת מאסר".