הסברה אנושית במלחמה - לא רק בעזה

טווח הרקטות הולך וגדל. אחרי ההרס הרב והחורבן, מובן כי דרושה הסברה אנושית. צריך להסביר מה באמת קורה כאן, לספר על ההתמודדות, החרדות, קשיי הריכוז, הדיכאונות ועוד 'תסמינים' רבים ולא נעימים. גם אם נרצחו 'רק' 28 תושבים תמימים עד לפני תום הרגיעה. זה עדיין חמור. חמור מאוד. מרכז תקשורת שדרות יצא במסע הסברה אנושי בעזרת תיאטרון קהילתי שמטרתו לחשוף את הפנים האנושיות מעבר לטרור.

לאחרונה הוחלט במשרד החוץ על הסברה שתייצג את המציאות הקשה לפרטיה. מלחמת ההסברה קשה ביותר, זאת בשל העובדה שהתמונות המצולמות בעזה והחשיפה הרבה של התושבים בתוך הרצועה מבטאים קושי עצום. התמונות מציגות ילדים מתים וזוועות אחרות, ולעומת זאת, כאן בישראל, הרצון הוא לשדר חוסן ויכולת התמודדות. החוסן המוצג בתקשורת הישראלית מתבטא בתמונות המספרות קושי, אך לא זוועות. אין תצלומים של ילדים מתים ולא הרס רב, גם אם זה אכן קיים.

מרכז תקשורת שדרות שם לעצמו מטרה: להציג את הפנים האנושיות מאחורי הטרור ויצא בפרויקט הסברתי אנושי: הקמת תיאטרון קהילתי. מטרת הפרויקט היא ליצור הצגת תיאטרון על תלמידות בתי הספר התיכוניים ולהציג אותה ברחבי הארץ ובקהילות יהודיות בעולם כהסברה. הפרויקט יתועד במהלכו, וייערך לכדי סרט הסברתי המציג את המציאות בה חיות התלמידות יום יום. ההצגה תהיה מוכנה לקראת החופש הגדול.

בעזה, השימוש בתצלומי ילדים וחשיפה לתקשורת העולמית נוגע בנקודה רגישה אצל כל אדם אנושי. התחברות רבה יותר לילד קטן וחסר ישע המוצג על המרקע בעוד שבישראל קיימת חשיפה, אך לא באותם מימדים. מה גם שבמלחמת לבנון השנייה היו מחדלי הסברה קשים שהובילו אותנו לתגובות נגד מצד העולם.

המציאות בה חיים תושבי שדרות למעלה משמונה שנים מוכיחה מעל כל צל של ספק על קיומו של פגם כלשהו בדרך ההסברה. שכן הסברה טובה ונכונה הייתה ממזערת את היחס העויין של העולם מול מדינת ישראל ואולי מציגה לאו"ם את האמת הנכונה. מנהיגי הצמרת בממשלה פועלים על-פי שיקולים שונים ולוקחים בחשבון את תגובת העולם אל נוכח תגובת צה"ל ברצועה. הרצון לשאת חן ולהיות צבא מוסרי פוגע קשות במציאות הביטחונית ההולכת ומידרדרת לכדי ירי בלתי פוסק על ישובי עוטף עזה, ויוצרת אף מציאות של התראות חמות לפיגועים ברחבי הארץ.