"להבחין בין אזרחים לבין לוחמים"

הטלוויזיה החברתית באינטרנט, בשיתוף פעולה עם הוועד הציבורי נגד עינויים, הנפיקה סדרת סרטוני וידאו אשר מפרשנים את המלחמה מנקודת מבט משפטית. סדרה של מלומדים בתחום המשפט, ביניהם עו"ד דן יקיר מן האגודה לזכויות האזרח, עו"ד מיכאל ספרד אשר ידוע בפעילותו כנגד הכיבוש, עו"ד חאסן ג'ברין מארגון עדללה ועוד, הציגו היבטים של המשפט הבינלאומי הפומבי ההומניטרי, אשר נוגעים לסיטואציה המלחמתית של ישראל ברצועת עזה בעצם ימים אלו.

איפה המידתיות?

סוגייה שעברה כחוט השני לאורך כל סרטון ההסברה הייתה סוגיית המידתיות, כמו גם סוגיית החובה המוסרית להבחין בין אזרחים לבין לוחמים. בעוד שאין חולק, אפילו לדעת הפרשנים בסרטון, אשר רובם ככולם מזוהים עם השמאל הפוליטי, על הצורך להגיב צבאית לפעולות המחבלים, הרי שהשאלה 'כיצד מגיבים' הינה השאלה אשר ידועה במשפט הבינלאומי ההומניטרי כשאלת ה'מידתיות'.

עקרון המידתיות קובע שצריך להתקיים יחס ראוי בין הנזק שעשוי להיגרם מהפגזת אזרחים, לבין התועלת שעשויה לעלות מכך. אין חולק, צוטט השופט (בדימ.) ברק בסרטון, כי הריגת מחבל, תוך שאולי יפצע בדרך עובר אורח אחד, הינה עדיין מידתית. אך האם הפגזת בית ספר שבו מסתתר מחבל היא מידתית, הגם שצפוי כי ייפגעו עשרות ואף מאות תלמידים? זוהי, לדעת המפרשנים בסרט, אינה תגובה מידתית.

שאלות אתיות נעלמות

עיקרון נוסף עליו דובר הינו עיקרון ההבחנה: הצורך להבחין בין אזרחים לבין לוחמים. עו"ד מיכאל ספרד הציג את פצצות המצרר אשר הטילה ישראל במלחמת לבנון השנייה (אותה מלחמה שהלקחים שלה, כך מנסה הממשלה להציג, נלמדים במבצע הנוכחי בעזה) כאנטיתזה לעיקרון ההבחנה, שכן פצצה זו, לא זו בלבד שהיא לא מתמקדת ב'לוחם' (להבדיל מן ה'אזרחים') אלא אף מתפזרת בשטח רחב ככל האפשר לטווח זמן נרחב מאוד, ופוגעת ללא כל אבחנה בכל מי שנקלע בעל כורחו למה שכונה בידי מיכאל ספרד 'שטח המוות'.

הדוברים בסרטון התמקדו גם באספקט המוסרי, והדגישו כיצד פגיעה באזרחים פוגעת גם בצבא אשר פוגע בהם, שכן היא 'מטשטשת את הגדרת הגבולות בין רוצח לבין חייל'.

עם זאת, הגם שסרטונים מעין אלו הינם קול מצפון חשוב בימי מלחמה, שבהם כידוע 'התותחים רועמים', דומה כי בולט בסרטון זה מה שחסר בו יותר ממה שמצוי בו. הדוברים, רהוטים ומשכילים כולם, התעלמו באלגנטיות משאלות אשר מטרידות את הציבור הישראלי, ואשר נחוות על בשרו של אותו חלק בציבור הישראלי אשר חי בדרום (או בצפון, תלוי בעיתוי): מה כאשר האויב עצמו לא זו בלבד שלא מבחין בין אזרחים ללוחמים, אלא מכוון את נשקו במכוון כלפי אזרחים? מה כאשר האויב שולח את ילדיו למות בשם תרבות ה'שוהדה'? מה כאשר האויב מקדם תרבות פוליטית וחברתית של מוות וקדושתו של מוות זה, הכל בשם האיסלאם? מה כאשר הצד השני מסתתר במוקדים אזרחיים ויורה מתוכם? מה כאשר קיצונים בצד השני מקדשים את הפתרונות הקיצוניים של השמדת ישראל, תחת חתירה לפתרונות של פשרה ושל הכרה בזכותה של ישראל להתקיים לצד מדינה פלשתינית עתידית?

שאלות אלו היו ה'נוכחות הנפקדות' בסרטון. הן לא נידונו בו. אך קשה להאמין שהתעלמות מהן בהכרח תספק מענה לשאלות מטרידות המכרסמות בליבם של נמעני הסרטון.