הסיר גלימה, מסיר כפפות. מי שפרש לאחרונה מכס השיפוט בבית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט (בדימ.) שלי טימן, מותח ביקורת על התנהלות השפיטה בישראל בנוגע לעבירות מין. בשפיטה זו קיים אי צדק, "על קירות בתי המשפט כתוב: 'צדק צדק תרדוף', ואנו רודפים ורודפים אחרי הצדק ואיננו מצליחים", הוא מדגיש.

טימן אמר את הדברים (יום ב', 5.1.09) במהלך השקת ספרו של ראש חטיבת קרימינולוגיה במכללה למינהל, ד"ר דני גמשי, "צדק בפלילים". במהלך דבריו גילה טימן כי 90% מהמקרים הפליליים בהם דן בית המשפט אינם של רצח אלא של עבירות מין וכי בתחום זה "יש התגברות אדירה של מקרים".

עבירות המין לדבריו הן "מהמחרידות שבספר החוקים. הן מעוררות סלידה גם בקרב האסירים שנשפטים על נושא זה. אסירים אלו נחשבים הנחותים ביותר בבית הסוהר. עבירות מין הן העבירה הנוראית, ובתוך המשפחה - בעיניי זה בלתי נסלח". טימן אף חשף כי הוא נקט במדיניות מחמירה בנושא עבירות אלו. "כשהייתי משוכנע שאדם ביצע זאת, הייתי מחמיר. בבתי המשפט קראו לי ה'תליין החייכן' - והעונש היה בן 2 ספרות".

יחד עם זאת, הוא מצביע על כשלון מערכת המשפט "לרדוף צדק" בתחום עבירות המין. מצד אחד שדולות הנשים והילדים הצליחו לדבריו לבצע מהפכות "במישור החיובי", הקמת מוסדות סיוע והגברת המודעות לנפגעי עבירות מין. בזכות שדולות אלו "המודעות וההגנה על הקורבנות קיימת".

מצד שני, "אין חוק שעבר כל כך הרבה תיקונים", כמו חוק עבירות מין. תיקונים אלו "נועדו לפגוע בנאשם ככל שניתן, ולאפשר לתביעה להוכיח ביתר קלות את האישום". כך נותר לדבריו בית המשפט בלי כלים "שבעניינם יוכל להכריע בעניין שבינו לבינה". על כך נוספת פעילותן של שדולות הנשים ה"נושפות בעורפה של התביעה".

המצב אינו טוב, אמר טימן, באווירה של היום, ועם חוסר הכלים של בית המשפט לעסוק בתחום של בינו ובינה, בעבירות מין "השופטים מרשיעים ברוב רובם של המקרים".