|
"טובע" בטענות דמיוניות [צילום אילוסטרציה]
|
|
|
|
|
|
מגאדבה מחמוד ראיק תבע את מדינת ישראל-שירות בתי הסוהר בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 15,000 שקל בגין טענות שונות ומשונות.
ראיק שפוט ל-21 שנות מאסר לאחר שהורשע באונס, שוד, תקיפה ושהייה בלתי חוקית ונחשב בעיני המדינה כעותר סדרתי.
ראיק טען בין היתר בכתב התביעה שבניגוד לעמדת שופט בית משפט העליון אליקים רובינשטיין, שהמליץ להתקין תוכנות משפטיות בכל בתי הסוהר בארץ, לא הותקנה תוכנה כזו בבית המעצר ניצן והדבר גרם לקיפוחו. כמו-כן שהועבר בהפתעה למתקן כליאה מבלי שהתאפשר לו לאסוף את חפציו, כספיו עוקלו שלא כדין ונגרמה לו עוגמת נפש.
בכתב ההגנה השיבה המדינה שבית משפט לא חייב אותה להתקין תוכנות משפטיות לשימוש האסירים אלא המליץ על התקנתן. "העברתו של התובע למתקן כליאה אחר לא נעשתה על-מנת להימנע מהתקנת תוכנה משפטית אלא משיקולים ענייניים ובשל מידע מודיעיני שהתקבל אודות התובע. קביעתו של השופט רובינשטיין היא בגדר המלצה בלבד ואין לתובע זכות מוקנית להתקנתה של תוכנה משפטית בבית סוהר כלשהו".
המדינה הוסיפה שראיק הינו אסיר טעון הגנה ומשכך, ההחלטה להעבירו למתקן כליאה אחר מבלי לתת לו התראה של יום, סבירה ומתבקשת. כמו-כן שחשבונו עוקל לאחר שלא שילם למדינה 2,500 שקל הוצאות משפט בתביעה אחרת שהגיש ונדחתה וכי העיקול הוסר בהמשך. המדינה ביקשה לדחות את התביעה בהעדר עילה.
בפסק דין בן 6 עמודים שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, קבעה השופטת אנה שניידר שראיק לא הוכיח את הנזקים שנטענו על ידו בכתב התביעה למעט עיקול הכספים. לדברי השופטת שניידר, המדינה הזדרזה להטיל עיקול על כספיו לפני שתמו 30 הימים בהם חויב לשלם לה הוצאות משפט בסך של 2,500 שקל. לאור זאת נקבע שיש לפצותו בסכום של 600 שקל שיופחת מסך ההוצאות שהוטלו עליו. יתר חלקי התביעה נדחו ללא צו להוצאות.