חולים המשתמשים במשחות המכילות מרכיב המשמש לעיתים קרובות לטיפול באקנה, נמצאים בסיכון גבוה יותר למות לעומת אלו שלא. אלו ממצאי מחקר חדש.
ניסוי שנעשה בטרטינואין לטיפול מקומי על-ידי המחלקה האמריקנית לזכויות יוצאי צבא, החל בשנת 1998, ומטרתו הייתה לבדוק אם טיפול במינון גבוה במשחה שהכילה חומצה רטינואית (טרטינואין) יכול למנוע סרטן.
1,131 יוצאי צבא, רובם גברים מעל גיל 70, נבחרו באופן אקראי למרוח על בסיס יומי קרם שהכיל 0.1% טרטינואין, או קרם ללא התרופה, על פניהם ועל אוזניהם. לאחר מכן הם נבדקו על-ידי רופא עור כל שישה חודשים.
הניסוי הופסק לאחר שישה חודשים, בתחילת מאי 2004, לאחר שדוח מוקדם גילה עלייה במספר מקרי המוות בקרב משתתפים בקבוצה שהשתמשה בטרטינואין. לאחר שבחנו גורמים אחרים שעלולים להעלות את הסיכון למוות, כולל עישון, גיל ומחלות, עדיין היה סיכון גבוה במידה משמעותית למוות בקבוצת הטיפול. למרות זאת, ניתוח נתונים נוסף שנעשה לא תמך בטרניטואין כגורם למקרי המוות.
"אי סבירות ביולוגית, העדר ייחודיות בגורמים למוות, חוסר עקביות עם ניסיון קודם, ליקויים או ראיות תומכות אחרות בנתונים וקשר סטטיסטי חלש, מעלים ספיקות לגבי הקשר הסיבתי של טרטינואין למוות בניסוי", כתבו עורכי המחקר. הם ציינו כי לא הגיעו למסקנות כי הניסוי מספק קרקע הולמת לחשש מפני השימוש בטרטינואין בהליכים רפואיים בהעדר ראיות נוספות.
הטרטינואין משמש לשתי מטרות עיקריות:
- טיפול באקנה - על-ידי מריחה על העור.
- טיפול בסוג מסויים של לוקמיה - דרך הפה ובשילוב עם כימותרפיה.
לשימוש בטרטינואין הנלקח דרך הפה ישנן תופעות לוואי הכוללות בין היתר כאבי ראש, חום, חולשה ועייפות. קיים גם סיכון לתסמונת "חומצה רטינואית" שכולל תסמינים כמו קשיי נשימה, חום, סחרחורת, הצטברות נוזלים סביב הלב והחזה, כאב בחזה, כאבי בטן ועלייה פתאומית במשקל.
בין התרופות המכילות את המרכיב:
אירול (Airol)
וזאנויד (Vesanoid)
לוקאציד (Locacid)
רטאויט (Retavit)
רטין A (Retin-A)
אקנמיצין פלוס (Aknemycin Plus).
