כמה פעמים בשבוע אתם אוכלים בשר? סביר להניח שתענו בין שלוש לחמש פעמים. סביר גם להניח שבפועל, אתם לא אוכלים יותר ממנת בשר אחת בשבוע. למה? כי אנחנו הישראלים, מתייחסים לעוף כאל מנה בשרית. לא ברור לי אם מקור העיוות הוא בתקופת הצנע או אצל אליעזר בן יהודה, אבל על משקל המשפט "אם זה הולך כמו ברווז ונשמע כמו ברווז, כנראה שזה ברווז", אפשר לומר שאם יש לו נוצות והוא מקרקר - כנראה שהוא לא פרה.
את האמת הזו מגבה בדיקת הדם השגרתית שעשיתי לאחרונה. זו הראתה מחסור עז בברזל. כשטענו כולם מסביבי שהמקור העיקרי לברזל הוא בבשר, לא הצלחתי לשכנע אותם שהמקור שלו הוא בעצם בסין, שבגלל האולימפיאדה המחירים שלו עלו לשמיים ושזו הסיבה האמיתית שהברזל קפץ אצלי בבדיקה אל מחוץ לסקלה.
אבל תירוצים לחוד ומעשים לחוד. מכיוון שלא הייתה לי כל כוונה להתחיל להכין שניצלים מאנטרקוט, הפתרון המיידי למילוי המחסנים הייתה ללכת לאכול קצת בשר ב-Whitehall תל אביב.
Whitehall קיימת 25 שנה וזה הרבה מאוד זמן, מה שנותן לה את הרשות להצהיר על עצמה כמבינה גדולה בבשר. אבל לא רק בבשר. כל ארוחה ב-Whitehall מלווה במקצועיות. מנות פתיחה מוגשות לכל שולחן: לחם הבית עם סלסת עגבניות, שמן זית, בלסמי ובזיליקום (טביל מאוד), כנפיים קטנות ברוטב צ'ילי מתוק (נישנושי מאוד) וסלט ירקות טריים עם קרוטונים מתובלים (מרגיע מצפון מאוד).
אחריהן הזמנו מנה מעניינת של פטריות יער בשמן זית ושום שהוקפצו על הפלאנצ'ה (28 שקל) ומרק גולאש הונגרי שהוגש בקדרת ברזל מיוחדת (24 שקל). המרק חימם את הבטן היטב וחתיכות הבשר ותפוחי האדמה שבו, יחד עם הפטריות המוקפצות, היו הכנה מצוינת לעיקריות.
למרות שהזמנו את סטייק הסינטה מדיום, הוא הגיע מדיום-וול, טעות כמעט בלתי נסלחת. רוטב הפלפל שהוגש איתו הציל את המצב (98 שקל ל-300 גרם) ויחד עם תוספת אורז מתובל בפטרוזיליה ושות', וכוס שיראז מהסדרה האזורית של כרמל (28 שקל) המנה חוסלה עד תום.
מנת ספייריבס ברוטב ברביקיו (102 שקל) הייתה נהדרת - 5 צלעות מופרדות במשקל ברוטו של 500 גרם נטרפו בידיים (כמו שאלוהים התכוון) במהירות שיא. היה שם הרבה שומן טעים, המון ליקוקי אצבעות ונשארו בסוף רק עצמות נקיות לחלוטין, מרוב שהבשר הרך החליק מהן. את המנה קיבלנו עם האש בראונס - חתיכות תפוחי אדמה ובצל מטוגן וצירפנו אליה חצי ליטר טובורג מהחבית (22 שקל).
אחרי מנוחה קלה, תוך סיום הבירה והיין, הרגשתי חוסר איזון מסוים - מחסני הברזל התמלאו, אבל מצבורי הסוכר בדם ירדו. אז הזמנו שני קינוחים - מעדן קוקוס בשלוש שכבות (28 שקל) ופרפה חלבה (26 שקל). מולי הונח קינוח הקוקוס ומצידו השני של השולחן, זה עם החלבה. כל אחד טעם מהקינוח שמולו, אחר כך לקחנו בהצלבה כל אחד ביס מהצלחת שמולו ומיד ביצענו חילוף. שלוש שכבות של קוקוס גרוס, שוקולד ומוס לבן נעלמו מהצלחת מהר מאוד. פרפה החלבה המתוק והטעים, עם רוטב הסילאן העדין שמסביבו, לא איחר להתחסל גם הוא.
מחוסר רצון (אם להיות כנה עם עצמי, חוסר יכולת לקום), נשארנו לשבת עוד קצת. וגם כי היה נעים לשבת במסעדה. שני שולחנות של תיירים שהגיעו מעט אחרינו כבר עזבו. לידנו זוג בדרגת רב סרן ורבת סרן (או שמא רב סרנית?) במדי ב' נראו מתפנקים על הארוחה כאילו הרגע סיימו מערכה ארוכה, ובתווך הסתובבו המלצרים, ברוגע אבל בחריצות.
האווירה הייתה נעימה, הבטן הייתה מלאה ואנחנו הבטחנו לעצמנו שלא נחכה יותר עד שהגוף יזעק לבשר, כדי לבוא לאכול שוב ב-Whitehall.
