אתי לוי תבעה את רמי און - עיצוב שיער ואיפור בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 17,800 שקל בגין עוגמת נפש. לדבריה, הנתבע שאמור היה לאפר אותה ואת בתה, מורן לוי, ביום חתונתה התעכב וגרם לאיחור בהגעתן לגן האירועים ולהריסת האירוע החשוב בחייהן.
על-פי כתב התביעה, ביום החתונה, 28.8.07, הגיעו התובעת והכלה למספרת הנתבע בשעה 9:45 לאחר שהבטיח לסיים את עיצוב השיער והאיפור לכלה עד 17:30, על-מנת שתצא לסיור צילומים באור היום. בפועל, הכלה יצאה בשעה 18:50 ואילו התובעת יצאה בסביבות השעה 19:50, כאשר קבלת הפנים באירוע החלה בשעה 19:30.
לדברי התובעת, העיכובים נגרמו משום שהנתבע טיפל בלקוחות אחרים ולא בכלה, ולפיכך הן הגיעו באיחור לאולם והחופה נדחתה לשעה 22:00 במקום 20:30. כמו-כן שהכלה חזרה מהצילומים למספרה בשעה 20:00 "לרענון איפור", שתמורתו שילמה מראש, והמתינה כ-45 דקות עד שהנתבע התפנה לטפל בה. "האורחים התלוננו על רעב, והכיבוד החל לצאת בשעה מאוחרת מן הרגיל. מסיבת החתונה לה חיכינו כל חיינו, הייתה קצרה מהנהוג ובסיומה חשנו מפח נפש גדול".
הנתבע השיב שבעת הזמנת השירות, נאמר לכלה ששעת היציאה תהיה 17:30 ועליה, ועל התובעת, להביא את בגדי האירוע למקום על-מנת לחסוך בזמן. "בפועל התובעת הגיעה ללא בגדים והיה עליה לצאת לביתה להתלבש". הנתבע הודה שהכלה עוכבה למשך שעה והתובעת לחצי שעה, והעיכוב נבע מהתנהגותה של התובעת במשך כל היום. "התובעת ניסתה לחבל בסדר העבודה בסלון, התלוננה בפני כל באי המקום, וניסתה לעורר פרובוקציות, דבר שגרם לחוסר שקט הן אצל הכלה והן אצל הלקוחות ושיתק את העבודה". כמו-כן שהתובעת התעקשה לקבל שירות ממנו אישית ולא מהצוות שעובד עימו, "ואין לתובעת להלין אלא על עצמה לגבי העיכוב". הנתבע ביקש לדחות את התביעה.
לשלושה אשם תורם
בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, חייבה השופטת אנה שניידר את הנתבע לשלם לתובעת ובתה 1,000 שקל בתוך 30 יום. "נראה שלכל אחד מהצדדים אשם תורם לעיכובים שנוצרו. מבחינת התובעת - טענתו של הנתבע שהיא דרשה שהוא יטפל בשערה לא נסתרה על ידה. אם התובעת ראתה שנוצר לחץ של זמן, היה עליה, כאדם סביר, להקטין את הנזקים על-ידי הסכמה שהטיפול ייעשה על-ידי עובד אחר בסלון של הנתבע, כך שתוכל לצאת מהסלון מבעוד מועד, לעבור דרך ביתה על-מנת להתלבש, ולהגיע לאירוע בזמן. משלא עשתה התובעת כן - "תרמה" בכך לנזקים הנטענים על ידה".
השופטת הוסיפה כי "מבחינת הכלה - התרשמתי כי הכלה נוטה להתרגשות ועצבנות, שכן גם במהלך הדיון, כשנה וחצי לאחר החתונה, הזילה הכלה דמעות, וגם בכתב התשובה נאמר כי היא בכתה במהלך היום בסלון, וכן במהלך סיור הצילומים. משראתה הכלה שסיור הצילומים מתעכב, היה עליה להקטין את נזקיה על-ידי ויתור על סיור הצילומים וביצוע הצילומים בגן האירועים עצמו, ולחלופין - לוותר על "רענון האיפור", על אף ששולם עבורו, ולנסוע מיד לגן האירועים. אין דומה נזק של איפור לא מושלם לכלה יפה וצעירה, כמו הכלה במקרה דנן, לנזק שבאיחור ההגעה לאירוע עצמו, עם כל המשתמע מכך".
עוד אמרה שניידר כי "מבחינת הנתבע - כאיש מקצוע בתחום השיער והאיפור ומגעיו התדירים על כלות ואמותיהן, על כל הקשיים הכרוכים בכך, היה עליו למצוא פתרונות "יצירתיים" לבעיות שנוצרו, ולעמוד בלוחות הזמנים. גם אם אקבל את טענתו של הנתבע שעיכוב של שעה בהכנת הכלה הינו סביר - לא ניתן על ידו כל הסבר מניח את הדעת מדוע החל לרענן את האיפור של הכלה כ-45 דקות לאחר שחזרה מסיור הצילומים בשעה 20:00, ולא התפנה אליה מיד. זאת ועוד, דרישתו של הנתבע מהתובעת להתלבש בסלון איננה סבירה לאור העובדה שהתובעת הזמינה אצלו איפור ועיצוב שיער בלבד. היה עליו לטפל בתובעת בשעה 15:00, כפי שסוכם, ואם היה עושה כן - לא היה נגרם כל עיכוב, התובעת הייתה "משתחררת" לביתה, וחוזרת מבעוד מועד לקחת את בתה".
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
