בשנת 1925 נשא רבי יחזקל טאוב כ-100 משפחות מחסידיו לשממת ארץ ישראל, מתוך אמונה בקדושת עיבוד אדמת ארץ הקודש. כלל האצבע שהנחה את קבוצת החסידים למודת הספר ונבערת עבודת השדה בעת בחירת מקום הישוב החדש, היה למצוא מקום בו "החרולים גבוהים מקומת אדם", משמע מקום בו הקרקע פוריה והמים שופעים. המושב כפר חסידים הוקם. החקלאים הטריים סבלו ממחלות ומחסור. לעזרתם באה 'קרן היסוד': נציגים של הישוב היהודי המתחדש בארץ נשלחו ללמד את מלאכת החקלאות וסייעו בבניית רפתות ודירים. אחד השליחים, צעיר נמרץ ואידיאליסט, עולה מרוסיה שראה עצמו מעין קוזאק יהודי, התאהב באחייניתו של הרב, ועל אף חילוניותו נישא לה ונתקבל לישוב החדש. הוא קיבל חלקה הפונה לעבר כפרי הבדואים, מהם יראו המתיישבים החרדים, והקים בה את משפחתו - שושלת יונאי. עם הזמן למד ערבית, ומתוך הפגנת כוח ופיוס יצר יחסי רעות עם שכניו. כפר חסידים הפכה למודל של שלום - בין דתיים לחילוניים ובין יהודים לערבים.
כיום ממשיכים בני משפחת יונאי בעבודת האדמה ומחזיקים עשרות דונמים של זיתים. מדי בוקר מימות השבוע, מוגשת במבנה הרפת המקורית סעודה כפרית משובחת ומגוונת לפי הזמנה מהתפריט. ביום שישי מוצע בופה עשיר ב-65 שקלים לאדם. המסעדה, 'כרמי זית' שמה, משמשת גם כחנות בה ניתן לרכוש מהתוצרת החקלאית המשובחת של המשפחה (שמן זית, זיתים כבושים, מרקחות ביתיות, עגבניות מיובשות בשמש). מבנה הרפת העתיק עבר שיפוץ והתאמה לתפקידו החדש - תוך שימור החזות החיצונית של המבנה ושימוש ברעפים המקוריים, עוצב החלל הפנימי כפונדק ציידיים שוויצרי: שני חללים ספוני עץ שעל קירותיהם תמונות המספרות את סיפורו של דור המייסדים, וגם פריטים הסטוריים אותנטיים כמו כלים חקלאיים ורצועות כדורים נושנות.
הגענו למסעדה בבוקר שישי רענן. "כלב שמירה" חביב קיבל את פנינו בהתחככות חתולית. שלושה סוסים הפנו מבט ונשפו לעברנו. ריח חמצמץ משכר של מיכלי תסיסה בהם נכבשו זיתים עלה באפנו. בהמשך השביל פגשנו בשוש ואהוד, בעלי המקום, שקיבלו את פנינו בחיוך רחב וערכו לנו סיור קצר במשק. אהוד, אשר בתיאום מראש מדריך סיורים באזור, הרעיף עלינו בהתלהבות את סיפורו המשפחתי והוסיף נופך, טעם וייחוד לארוחה. האותנטיות ומוטיב של שמן זית פירותי בעל ניחוח אדמה כהה, ליוו את הביקור במסעדה מתחילתו ועד סופו.
פצחנו בלחמניות מתוקות משובצות צימוקים, עליהן מרחנו את המרקחות הביתיות הנהדרות (שלושה סוגים: עגבניות שרי, שזיפים ונקטרינות). הלחמניות ועוד מגוון לחמים מקמח מלא עם תוספות שונות (זיתים, עגבניות מיובשות ועשבי תיבול) הגיעו חמות מהתנור בסלסילות קש.
לאחר הרגעת הרעב הראשוני נפנינו להתעמק בשלל הגבינות והמטעמים הביתיים שהוצעו בבופה העשיר, שמוגש תמורת 65 ₪ לסועד: גבינות צאן משובחות (אופיר, קממבר, רוקפור, צפתית - כולן ממשק יעקובס, כפר הרא"ה) הוגשו בחריצים נדיבים על פרוסות גזעי עץ. בעזרת סכין שבנו ופרסנו לנו מהן פרוסות נדיבות ומענגות. כ-12 סלטים ביתיים טריים, נוצצים בשמן הזית המשובח, הוגשו בקערות חרס אדמדמות, ולצידם קערות עם אגוזים ופירות יבשים אותם פיזרנו מעל הסלטים (האם זו אכן תכליתם?) והתפעמנו מהעושר שהתקבל מהתרומה הקראנצ'ית-מתקתקה שלהם. מבין הסלטים התבלטו סלטי החצילים ובפרט 'סטייק חציל' - רבעי חציל מקולף בבישול איטי המעניק לחציל מראה שחמחם, מרקם רך ויציב וטעם מופלא שאין שני לו, בניחוח צלי בקר. לצד הסלטים הוגשו מספר פשטידות ירקות, ולהפתעתנו גם שני סוגים של מרקים: מרק עגבניות סמיך וחריף ומרק כרישה ופטריות עדין בשמנת. אל המרקים הגענו כבר די מלאים, והם אלו ששדרגו את ארוחת הבוקר העשירה להיות בראנץ' משביע, שהותיר אותנו מלאים ומחויכים עד ערבו של אותו היום. כמיטב המסורת, הארוחה כוללת גם אומלטים וחביתות לפי הזמנה, מיצים טבעיים וקפה איכותי כיד המלך.
עם בטן מלאה ולב מתרונן מפיסת ההסטוריה שאהוד החיה עבורנו בסיפוריו הקולחים, יצאנו אל השמש האביבית, ועשינו פעמינו אל הר הכרמל הנושק לכפר חסידים, לטיול אופניים חולמני של שישי בבוקר.
