לנוכח האזהרות כי מדינת ישראל מתייבשת והקריאות להקים בדחיפות מתקני התפלת מים, נחשפת עדות המעלה כי ישראל נוהגת בנדיבות רבה במים שאין לה, ומספקת מעבר להתחייבויות שלה מים לפלשתינים ולירדנים.

למרות מצוקת המים, עשתה ישראל מחווה לירדנים בקיץ 2008. זאת בעקבות בואו של שר המים הירדני מונזיר חדאדין בפברואר 2008, ו"בקשתו המיוחדת" לתוספת מים בקיץ 2008. שר התשתיות דאז בנימין בן-אליעזר וראש רשות המים אורי שני נענו לבקשה. כך עולה מעדות שנמסרה (יום ד', 4.3.09) בפני ועדת החקירה הממלכתית למשבר המים, של סגנית מנהל מחלקת משפט בינלאומי במשרד החוץ עו"ד עדי שינמן. שינמן התייחסה בעדותה להסכמים עליהם חתומה ישראל לאספקת מים לפלשתינים ולירדנים.

במשרד החוץ אומרים שהמענה למצוקה הירדנית "תרם משמעותית ליחסים בין ישראל לירדן". המשרד מציין כי בחוזה השלום, התחייבה ישראל לספק לירדן מים בחודשי הקיץ. בהתאם להסכם ישראל מספקת לירדנים 25 מיליון קוב מים בחודשי הקיץ. בנוסף, היא אוגמת עבור ירדן כ-20 מיליון קוב מים. מדובר במים שישראל שואבת עבור הירדנים מנהר הירמוך במהלך החורף, והם עוברים לירדנים בקיץ. אלא שישראל מתקשה לשאוב את הכמויות הללו מהירמוך גם בשל מיעוט משקעים וגם בשל "שאיבת יתר המבוצעת על-ידי הסורים בירמוך". אף על-פי כן, לצורך "הידוק הקשר בין שתי המדינות", ישראל סיפקה את המים לירדן מעבר להסכם.

לדברי שינמן, ישראל סיפקה לפלשתינים מעל 65 מיליון קוב מים לשנה, כאשר המחויבות שלה היא ל-28.6 מיליון קוב מים לשנה, מהם 5 מיליון קוב מים בתקופת הביניים. כלומר, כ-36 מיליון קוב מים סופקו לפלשתינים מעבר להתחייבות הישראלית. היא הדגישה כי "הסכם קבע עתידי עם הפלשתינים שיסדיר גם את סוגיית המים, יהיה חייב לתת את הדעת למציאות הקיימת של משקי המים של הצדדים, כדי למנוע הידרדרות לאסונות הידרולוגיים".

נושא הניצול והשליטה במאגרי המים התת-קרקעיים ביהודה ובשומרון, עומד לדבריה במרכז הדיונים בין ישראל לרשות הפלשתינית, והוא אמור להיות מוסדר בהסכם קבע עתידי.