|
|
אגדה שהפכה למציאות [צילום: ערוץ 10]
|
|
|
|
|
לכבוד האיחוד הקרב ובא בין השבטים, החליטו קברניטי הישרדות, שאחראים על שעות של הנאה ושעמום, להחזיר אותנו 28 ימים אחורה משל צפינו בפרק של "אבודים". לכבוד השינוי באווירה, החלטנו גם אנחנו לשנות את הטור השבועי, ולבדוק מה למדנו. עכשיו, כשאנחנו מכירים את השורדים על חולשותיהם ונקודות החוזק שלהם, מעניין לראות מנין באו, ואיך קיבלו את הבשורה הפתאומית (נגיד), ברגע בו גילה להם שליח עם קסדה שהם התקבלו ל"הישרדות".
רוב הדמויות נשארו נאמנות לדמותן, ורמזים לתפקידן העתידי במשחק היו גלויים מוקדם משחשבנו. ראשונה מופיעה דיוה, לביאה מלאת חשיבות עצמית גם בביתה, מוקפת עדת מעריצים שמגיעה לה עד הברכיים, ממש כמו עדת המעריצים שרכשה לה באי. הבכי של בנה כששמע שהיא עוזבת אותו דומה להפליא לתגובה של עידן, כשגילה שדיוה הודחה מתחת לאפו.
את עידן אנו פוגשים באמצע קטיף האננס. חיש מהר הוא מבין היכן הוא נמצא ומה יביא לו את הניצחון, מתפשט מבגדיו, מתקלח מקלחת שדה זריזה, ויאללה לדרך. נסרין מסרבת לצאת מהחדר משום ששיערה מבולגן, רמז מטרים מושלם להתנהגות שהובילה להדחתה מהמשחק: סירובה לעבוד בבוקר, בצהריים או בערב.
אריק, סנאי קטן ונוירוטי, מתחיל לתכנן עם קבלת ההודעה. את מי ידיח קודם? את פח הזבל או את המקרר מלא האוכל "שהכינה העוזרת"? איזו שיחת טלפון תועיל לו יותר, לבעלת הבית או לבית החולים? כך גם אופיר, האסטרטג השני במשחק, שמתקשר לשותפו במשרד עורכי הדין ובמהרה מאציל סמכויות ובונה אסטרטגיות להתמודדות עם השבועות הקרובים.
מיכל פוגשת את השליח ברחובות תל אביב, תפוח וסיגריה בידה והמכנסיים הקצרים בהיסטוריה של היקום על אגנה. אם היינו רואים את זה לפני חודש, כל המשחק היה יכול להיות פרוש לפנינו מראש. את מירית הכפרה אנחנו תופסים בקניון עם אמה, כפרה עליה, מנסה לתפוס את אביה, כפרה עליו, שיוכל להיפרד ממנה כראוי. חומר אנושי משובח. וכשאיגור שומע שעליו לעזוב עכשיו ומיד, הוא מפטיר "סבבה" משועמם והולך אל עבר השקיעה. זה הגיבור שלנו.
כל מוכרת בגדים היא "סטייליסטית"
כצפוי, מסתבר שלא כל מקצוע ופרט ביוגרפי שהדביקה ההפקה למתמודדים הם אמת לאמיתה. אנסטסיה, "סטייליסטית", מתגלה כסתם מוכרת בחנות בגדים. אפרת, ה"מתווכת ממנהטן", שהתחילה את דרכה במשחק כדמות מעניינת וחשפה את עצמה במהרה כשעמומון, גרה בכלל בקריית קריניצי (גם זה שקר: קריית קריניצי היא בכלל ברמת גן). ומעיין, הליצנית מאילת, עובדת בכלל בכפר סבא. זה חתיכת פקק לעמוד בו בבוקר.
איתי, יוצא סיירת. כי לכתוב "מובטל" זה יותר מדי. יואב, משפטן מלונדון, גר בכלל בסביון ומתחזק תחביב בדמות חווה משפחתית ברחובות וחברה בשם ג'קי. היה יכול להיות לנו פה עוד דן מנו, אם היינו רואים אותו לעתים.
מיותר לציין שאיש לא נראה מופתע. הם רק נראו עצובים, בעיקר, ואנחנו מבינים ללבם.
בין לבין אנו קופצים חיי המודחים בסנטיאגו: השיחות הכנות חפות מאסטרטגיה ("למה כולם שנאו אותי", שואלת מיכל בעניין), מירית ומעיין מתאחדות בשנית, ומונולוג אחד מפי בשבקין ("אני אגדה שהפכה למציאות, מציאות שהולכת להפוך לסיוט, לאט לאט"), מכניס אותו לפנתיאון כשורד המטורף ביותר שלוקח את עידן קפון בהליכה.
אם הפרק היה מתמקד יותר בדברים שלא ראינו, דברים העשויים לקדם אותנו במשחק לקראת המעבר לשלב הבא, היינו מקבלים מוצר טלוויזיוני ראוי. גם אם מתעקשים על פלאשבק, אפשר לכל הפחות לנסות לספק לנו מבט שונה על השורדים, שאנחנו מכירים בינתיים רק דרך הדמויות שבחרו לגלם באיי הפנינה. במקום זה קיבלנו אסופת אפיזודות מקרית, שעושה לנו היכרות עם השורדים שאנו מכירים במילא ועם המודחים שאין סיבה שנזכור. עוד מוצר מנצח מבית היוצר של הישרדות, שהצליחה למרוח את העונה הקודמת על פני, כמה זמן זה היה, ארבע שנים?
