הפורים שפיל של הנשיא קצב

כתב אישום נגד משה קצב, ערוץ 2, כל הערב

הוציאו את הרעשנים. פורים שפיל כזה לא היה פה מאז ימי א' המלכה (ממשרד התיירות, התחבורה או ארמון הנשיא, עם אפשרות למפוקסלת, במבחר טעמים ובמחירי מבצע). יש תיק, יש שטיק, וכל-כך הרבה מתמודדים על תפקיד המן הרשע: גם קצב, גם מזוז והופ, הינה הירשזון מציץ משולי המגילה. גם לו מגיע, למה לא? אין צורך להידחף, יש מקום לכולם.

מתנה מושלמת ליום האישה, כדברי מקורבה של אחת הא"לפיות, משלוח מנות לחג או סתם "רחש-בחש", כהגדרת אחת האורחות באחד האולפנים? מה שבטוח, נערי הגבות של חדשות ערוץ 2, גיא פלג ומשה נוסבאום, צהלו ושמחו עד שנדרשה התערבות כירורגית למחיקת החיוך מפרצופם. ד"ר ג'קי סרוב היה יכול לעזור, אבל גם הוא היה מעט עסוק ביום החדשותי הסואן הזה.

בהיעדר דוקטור הביאו פרופ', המשפטנית המלוטשת סוזי נבות, שהכריזה ש"היום מתחילה פרשת קצב", שזה בערך כמו להגיד לצופים של "טיטאניק", אחרי שראו את הספינה טובעת שוב ושוב, שזו הייתה רק הפסקת הפרסומות.

בזאת לא הסתיימו דימויי הימאות. אמנון אברמוביץ' ("יש שופטים בירושלים, השאלה היא אם יש ראיות בתל אביב"), שעמיתיו פיארו ורוממו כיאה למי שפוצץ ראשון את פצצת הסרחון, ציטט את הפרקליטה שאמרה שאפשר להפליג עם א' למשפט - בספינת פח רעועה. ציון אמיר, פרקליטו של קצב, טען שהוא מנסה להפליג אל תוך מוחו של מזוז וקרביו של התיק החדש-ישן. מחוף מבטחים אפשר לשכוח לפי שעה. מחלת ים, לעומת זאת, חופשי לכל דכפין.

"באוזן שלי אני שומע שביעות רצון", אמר נוסבאום, ומכיוון שטלוויזיה למרבה המזל היא מדיום שעובד על העין, זכינו לאיור מושלם של אותה תחושה על פניו. אז מה המצב, קצב? אחרי שביתרת לחתיכות את ערוץ 2 באותה מסיבת עיתונאים בלתי נשכחת, קבל מידיהם את ליטרת הנקמה הקרה והשחיטה (הכשרה?). נוסבאום הבהיר שכל אדם אחר בנסיבות דומות היה "נכלא עד תום ההליכים". את ה"נכלא" ירק בכזאת הנאה, התעכב כמתענג על כל עיצור והברה וליווה הכל בהבעת גועל כה משכנעת, עד שבאוזן הפרטית שלי שמעתי בבירור "חלאה" או "סח'לה" (המילה של ג'קי לוי לג'יפת כיורים). לזה קראה המורה לספרות: אונומטופיאה.

גם גיא פלג נראה והתנהג כחתן נרגש בליל כלולותיו. עד כדי כך נרגש, האמת, שחזר ודיבר על אשמת שוחד, והתנצל קלות (יותר מדי פרשיות, פחות מדי שעות שינה) רק אחרי שאורן וייגנפלד תיקן אותו מהאולפן ("אונס, גיא, אונס"). "טעות חייו" של קצב (כפי שאמר שוב ושוב פלג על התנערות הנשיא לשעבר מעסקת הטיעון), פסגת חייו של הכתב. ובקטנה, היי גיא: אתה בטוח שלא היה אפשר למצוא בהקשר הנוכחי ניסוח מוצלח יותר מ"נשים שהיו כפופות לקצב"?