בית המשפט העליון קיבל עתירה שהגיש מאיר אינדור, שביקש לאפשר לו לפרסם בירושלים שלטים דוגמת "יוסי שריד - משת"פ של ערפאת", ו-"יוסף שריד - שמש של ערפאת".
העתירה התקבלה, למרות התנגדות עיריית ירושלים. בהכרעה מעדיפה השופטת דליה דורנר - שכתבה את פסק הדין בשם הרכב-שלושה, את חופש הביטוי הפוליטי על חוק איסור לשון הרע, חוק העונשין ותקנת הציבור.
עורך הדין נפתלי ורצברגר ייצג את העותר.
אינדור הציג את המודעות כאילו הן מדברות בשם נפגעי הטרור. עיריית ירושלים סירבה לאפשר את הפרסום בשטחה, בטענה כי הוא מהווה לשון הרע ופוגע בתקנת הציבור. אינדור טען, כי כל עוד לא מדובר בעבירה פלילית חמורה, אין סעיף החוק הרלוונטי (פקודת העיריות, סעיף 21(ג)(2)) מסמיך את ראש העיר למנוע פרסום.
שריד, שצורף לעתירה של אינדור, טען כי הוא למוד איומים, וכי הפרסומים יגבירו את האיומים נגדו. נציג השב"כ הוסיף כי גורמי ימין קיצוני קישרו את המושג משת"פ עם המושג מוסר בעבר. כלומר - אדם המוצג כמשת"פ, עשוי לחול עליו דין מוסר (חובר להרגו).
עקב כך הציע בא כוחו של אינדור, עורך הדין נפתלי ורצברגר לשנות את המודעה - "יוסף שריד - שמש של ערפאת". ההצעה התבססה על דברים שכינה ראש עיריית ירושלים את שריד בעצמו, במהלך עימות טלוויזיוני שנערך בין השניים.
למרות זאת, סירבה עיריית ירושלים לפרסם את המודעות.
השופטת דליה דורנר דחתה את טיעוני העיריה והבהירה, כי בדומה למקרים קודמים, ייעשה האיזון בין הזכויות של הנפגע לחופש הביטוי באופן אנכי. "אין מגבילים את חופש הביטוי, אלא כאשר הפגיעה הצפויה לאינטרס המתנגש בחופש הביטוי היא קשה וממשית, והסתברותה היא ברמה של קרוב לודאי", כתב דורנר בהכרעה.
לאור זאת קבעה דורנר, כי שיקולי העיריה למנוע את הפרסום היו פסולים ונעשו בחוסר סמכות. העיריה חוייבה לשלם לאינדור הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח.
מספר ההליך: בג"צ 6226/01
