|
|
[צילום: מסעדת אספרסו בר ביאליק ברמת גן]
|
|
|
|
|
בתי קפה שכונתיים יש בעיקר בתל אביב ובטלוויזיה. לא הייתי מתנגד לקפוץ לארוחת בוקר משובחת במקום בו כולם מכירים אותי ואני אותם, אך אין מקומות כאלו בנמצא באזור מגוריי. אני חולם בהקיץ על המלצר שיודע בדיוק איך אני אוהב את הסלט שלי, ואז אמא שלי מעירה אותי ומזכירה שאני תמיד מוזמן אליה הביתה והמטבח פתוח. תודה אמא. בינתיים, אני לוקח את אחותי לארוחת בוקר ב'אספרסו-בר ביאליק', בפינת ציר ז'בוטינסקי הסואן.
הדבר הראשון בו מבחינים בכניסה למקום, הוא השקט. המכוניות חולפות בחוץ ללא הרף, אך מבעד לזכוכיות לא שומעים דבר. פלא. מיד אחרינו נכנס איזה זקנצ'יק, ועוד בטרם מספיקה המלצרית לאחל לו בוקר טוב, תוהה היושב בשולחן שמאחורינו להיכן הוא נעלם בשבוע האחרון, ומחילופי הדברים עולה בבירור כי מעבר לפגישות מקריות כגון אלה בבית הקפה, השניים כלל אינם מכירים. בעיניי זה מקסים.
אנחנו פונים לעיין בתפריטים ולמקרא המנות מתפשט בנו הרעב. עד שמגיעות המנות, אנו מנשנשים מסלסלת לחמים ומכתירים את לחם האגוזים המעולה למלכות. גם קערית הזיתים השמנמנים קוצרת שבחים, ואני יודע שבבית הקפה החלומי שלי יגישו בדיוק זיתים כאלה. במקום מציעים, כמקובל, מגוון ארוחות בוקר סטנדרטיות, אך אנחנו העדפנו לטעום משלוש מנות אחרות מהתפריט.
פתחנו עם סלט ביאליק (45 שקל) וכריך מוצרלה (29 שקל). פרוסות המוצרלה מלוות בחציל, עגבניה, חסה ורוטב פסטו, הוגשו לבחירתנו בין שתי פרוסות עבות של לחם האגוזים הזכור לטוב, והשלימו כריך נהדר. מנת הסלט הענקית מורכבת מירקות ועלים קצוצים דק-דק ומתובלים היטב, המחוזקים בלבנה בשמן זית לצידם. שתי המנות בהחלט עושות את העבודה. שירים נעימים מתנגנים ברקע עת מצטרפת לשולחננו מנה נוספת: קיש בצל (43 ₪) נהדר, פריך וטעים. הבצק קליל ומשתלב היטב עם הבצל. טעם הבצל מורגש היטב אך אינו דומיננטי. במקומות רבים הופכים בקלות ובטעות קיש בצל לעוגת בצל, והתוצאה טעימה כמו שהיא נשמעת. שמחנו לגלות כי זה אינו המצב כאן. עם הקיש מוגש סלט קטן, שמנת וזיתים, המשלימים מנה טובה מאוד. לצד האוכל שתיתי 1/3 קרלסברג מהחבית (19 שקל), בעוד אחותי לוגמת מכוס גדולה של אייס קפה (17 שקל) ומדווחת כי הקפה משובח והקרח כתוש דק, כך שאפשר לשתות מהכוס מבלי להמתין להפשרתו, כמו שקורה בדרך-כלל.
"זכור, הפרטים הקטנים הם החשובים ביותר", אני שומע את עצמי מתדרך את המנהל בבית הקפה הדמיוני שלי. רונן, המלצר שלנו, שהוא גם הבעלים של ביאליק, עונה במקומו ושואל אם נרצה לשתות משהו חם לקינוח. אני מזמין תה נענע (10 שקל) ואחותי בוחרת מבעד לזגוגית המקרר בעוגת קרם שוקולד לבן (29 שקל). העוגה המוצלחת חוסלה חיש קל, ורק אחרי שסיימתי את התה שלי, נתתי דעתי על כך שעלי הנענע הגדולים והירוקים שנותרו בכוס הם כנראה היפים שראיתי. הפרטים הקטנים, כבר אמרתי?
בינתיים כבר צהריים וסועדי הבוקר מתחלפים בסועדי הצהריים. בביאליק מציעים בין השעות 12:00-16:00 ארוחות עסקיות הכוללות מנה עיקרית, סלט אישי ושתייה במחירים נוחים מאוד (45-48 שקל), אך פתוחים גם בשעות הערב ועד חצות. בדרכנו חזרה לרכב, חשבתי שבמקום להמתין לבית קפה כלבבי מתחת לבית, יהיה פשוט יותר לעבור לגור קרוב לביאליק (לא אמא, אני לא עובר דירה. בינתיים).
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
