תקופת היובש: למה אין מה לראות בקולנוע?

מי שיילך לבית קולנוע מסחרי בשבועות הקרובים ייאלץ לבחור בין "הזדמנות אחרונה לאהבה", סרט קלישאתי עם אמה תומפסון ודסטין הופמן, "מארלי ואני", להיט הוליוודי מביך שעושה חשק להוציא את ג'ניפר אניסטון מחוץ לחוק, "בחזרה לכפר", סרט צרפתי חביב אבל נטול כל עניין או מקוריות, "יום שישי ה-13", המשכון מיותר לחלוטין שיורק בפרצופם של מעריצי הסדרה המקורית, "לחצות גבולות", חיקוי מתיש ל"בבל" בכיכובו של הריסון פורד - וזו רק רשימה חלקית.

כמיטב המסורת היהודית, גם בתקופת היובש הזו כדאי לשאול למה זה מגיע לנו? איפה טעינו שנידונו לשלם 35 שקלים עבור בידור נחות ונטול דימיון שלעומתו אפילו בהייה ב"הישרדות" מקבלת נופך אינטלקטואלי מפתיע?

התשובה, כתמיד, מורכבת. מצד אחד אפשר להתנחם בכך שאנחנו לא לבד. האולפנים הגדולים שומרים את הנשק הכבד ("הארי פוטר והנסיך חצוי הדם", "למעלה") לעונת הקיץ הרווחית יותר. גל סרטי האוסקרים, שהיה השנה חלש מתמיד, בדיוק נגמר ("מילק", "חלון פנורמי", "נער החידות ממומביי", "נער קריאה" ו"הסיפור המופלא של בנג'מין באטן" מוקרנים כולם גם כעת) ואילו גל סרטי הפסטיבלים ממתין בסבלנות לפסטיבל קאן, שייערך באמצע מאי.

מצד שני, במקרה הזה צרת רבים היא לא חצי נחמה. עד שנזכה לראות את סרטיהם החדשים של קוונטין טרנטינו, פדרו אלמודובר וג'ים ג'רמוש המפיצים הישראלים מביאים לכאן סרטים שהיו ראויים להגיע היישר למדפי ספריות הוידיאו (או תוכנת ההורדות הקרובה למקום מגוריכם). שמות כמו "סקס דרייב", "מלחמת הכלות" ו"הצ'יוואווה מבברלי הילס" אינם מבשרים טובות - ובצדק. מדובר בסרטים שהתואר "ביזיון לאינטילגנציה" עושה עימם חסד. אני מאמינה שרובנו היינו יכולים לחיות בשלום גם בלי שלושה סרטים שונים על כלבים שמשום מה עלו בדיוק באותו סוף שבוע.

עיבודים מחודשים והמשכים מיותרים לסרטים שכבר במקור לא היו יצירות מופת מגיעים לכאן בצרורות וגורמים לצמרמורת של דז'ה-וו. ואם אתם לא מבינים על מה מדובר, "יום שישי ה-13", "מלחמת האופל 3", "הפנתר הורוד 2" ו"קוץ בתחת" אמורים להדגים את הנקודה הזו.

איימקס? זה לילדים

במילים אחרות, המפיצים הישראלים מזלזלים באינטילגנציה ובטעמו הקולנועי של הצופה ופועלים מתוך מחשבה (נכונה, באופן מצער) שהוא יאכל כל מה שיתנו לו. נכון שגם המצב בארה"ב לא קל עכשיו וגם שם קשה למצוא אפשרויות צפייה ראויות, אבל דווקא משום כך כדאי להשקיע מאמצים ולמצוא סרטי אינדי מוצלחים, סרטי פסטיבלים שטרם נראו כאן או סתם סרטים איכותיים שאין בהם שמות מוכרים. אגב, גם שכבר מביאים סרטים ראויים ומשובחים כמו "האביר האפל" ו"השומרים" הצופה הישראלי לא זוכה לראות אותם בגרסת האיימקס מכיוון שהמפיצים מפחדים לקחת על עצמם את הסיכון הכלכלי. אם היה מדובר בקומדיה רומנטית - ניחא. אבל בסרטים שהמימד הויזואלי שלהם חשוב לא פחות - ואפילו יותר - מהממד התוכני, הצפייה באיימקס היא ממש לא מותרות - היא חלק מהחוויה הקולנועית שהסרט מציע.

ומה בכל זאת היה אפשר להקרין עכשיו? אינספור סרטים, החל מיצירות תיעודיות מדהימות כמו "איש על חבל" (שזכה לאחרונה באוסקר), "נוער אמריקני" (מעין גרסה תיעודית ומעולה ל"מועדון ארוחת הבוקר") או "מפגשים בקצה העולם" של ורנר הרצוג; סרטי דרמה איכותיים כמו "קאדילק רקורדס" שבו ביונסה משחקת את זמרת הג'ז אטה ג'יימס, "רעב" של האמן סטיב מקווין (שהוקרן בפסטיבל ירושלים ומאז לא נראה על מסכינו) או "אתם, החיים" של רוי אנדרסון ו-Import, export, שני סרטים אירופאיים ביזאריים, במובן החיובי של המילה; ויש גם קומדיות שפונות לקהל הרחב בדרך אינטילגנטית יותר מ"מלחמת הכלות" כמו "אננס אקספרס" של ג'אד אפאטו או "הלילה של ניק ונורה" המקסים. במילים אחרות - אפשרויות לא חסרות.

עוד לא אבדה תקוותנו

מי שבכל זאת רוצה ללכת לקולנוע בתקופה שחונה זו יוכל למצוא את מבוקשו בסינמטקים. בין הסרטים הראויים תוכלו למצוא שם את "שבלול במדבר" התיעודי והמרגש, "הגלגול" המצוין, "בשמיים אחרים" הישראלי, "סינקדוכה, ניו-יורק" הגאוני והקרנה של קלאסיקות צרפתיות. מי שחשקה נפשו בקולנוע מסחרי יכול לבחור ב"גראן טורינו" המופתי של קלינט איסטווד או ב"מילק" של גאס ואן סנט.

ואם בא לכם לראות קולנוע מצוין ואין לכם כוח לחכות לקיץ - הנה חמישה סרטים מעולים שהמפיצים מעולם לא טרחו להביא לארץ, ועוד שישה במאים טובים לא פחות שתמיד כדאי להכיר. בינתיים אפשר להתחיל לספור את הימים עד לפסטיבל דוקאביב, שמציע השנה יבול משובח במיוחד.