|
|
דנציגר. צריך משפט חוזר [צילום: יח"צ]
|
|
|
|
|
ביקורת קשה על שיטת ניהול משפטים פליליים, ומחלוקת קשה בין שופטי בית משפט העליון על החלטה להחזיר למשפט חוזר את עניינו של עובד שהורשע בגניבה ממעבידו.
בית המשפט העליון הורה (יום ב', 30.3.09) לאפשר לשי אמסלם, עובד שהורשע בגניבה ממעבידו, חברת ויליפוד, להוכיח במשפט חוזר את חפותו. ההחלטה ניתנה על דעת רוב השופטים, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון אליעזר ריבלין ויורם דנציגר, ועל התנגדותה הקשה של השופטת אילה פרוקצ'יה.
השופטים ריבלין ודנציגר כתבו כי בהחלטה כי התנהלות משפטו של אמסלם, במסגרת שיטת "ימי המוקד" ימי דיונים מרתוניים שבהם שופט יחיד דן במאות תיקים פליליים, וכן משכו של המשפט, כ-10 דקות, פגעו ביכולתו של הנאשם לנהל את משפטו כראוי והיה ראוי לתת לו את מבוקשו, לחזור בו מהודאתו ולהוכיח את חפותו.
הרשעה בתוך כ-10 דקות
אמסלם טען בערעור לבית המשפט העליון כי ביקש לחזור בו מההודאה במסגרת הסדר לאחר שהתברר לו כי נגזר עליו עונש של 8 חודשי מאסר בפועל, בניגוד להבנתו את ההסדר. לפיכך ביקש לאפשר לו להוכיח את חפותו מאחר שההודאה לא הייתה אמיתית. אך בית המשפט כאמור דחה את בקשתו לחזור מההודאה וכך עשה גם בית המשפט המחוזי.
כאמור, אוזן קשבת מצא אמסלם בבית המשפט העליון כאשר הורה לבטל את ההרשעה לצורך משפט חוזר. בהחלטה כתב השופט דנציגר כי "התהליך שהוביל להרשעתו של אמסלם בעבירה של גניבה ממעביד ארך...כעשר עד חמש עשרה דקות.
"תהליך זה כלל שבעה 'שלבים', ששה מהם התרחשו במסדרון שמחוץ לאולם בית המשפט והשביעי באולם עצמו: הראשון - פנייתה אליו של התובעת המשטרתית בשאלה אם הוא רוצה 'להגיע להסדר טיעון' והצעתה שישוחח עם עורך דין מטעם הסנגוריה הציבורית; השני - העיון בכתב האישום על-ידי המבקש. לטענתו של המבקש, הייתה זו הפעם הראשונה בה זכה לראות את כתב האישום; השלישי - שיחתו הראשונית של המבקש עם הסנגור; הרביעי - עיון הסנגור בראיות".
השלב החמישי, "שיחתו השניה של אמסלם עם הסנגור. בשיחה זו הובהר לו כי במקרה שהוא יכפור באשמה כי אז רוב הסיכויים שיורשע בדין ויוטל עליו עונש מאסר ואולם, אם יודה באשמה, יוזמן תסקיר של שירות המבחן ואם התסקיר יהיה חיובי הוא לא יקבל עונש מאסר בפועל; השישי - המשכה של השיחה בנוכחות התובעת וגיבוש הסדר הטיעון בהסכמת המבקש והשביעי - המאגד את שהתרחש עם כניסת השלושה לאולם בית המשפט: מינוי הסנגור לייצג את המבקש; הודעת התובעת על קיומו של הסדר הטיעון ואישור קיומו על-ידי הסנגור; אישור המבקש כי הוא מודה בעובדות כתב האישום ותשובתו - לשאלת השופט - כי ברור לו שבית המשפט אינו כבול בהסדר הטיעון והרשעת המבקש".
השופט הוסיף כי בנסיבות שתוארו, אינו רואה כיצד ניתן לשלול את טענתו של אמסלם כי "לא התאפשר לו לגבש החלטה מושכלת לוותר על ניהול הליך משפטי בו יותר לו להוכיח כי הוא חף מפשע".
שיטת "מכירת חיסול"
השופט התייחס גם לטענות אמסלם כלפי שיטת "ימי המוקד" וציין כי במסגרות שונות של אנשי מקצוע כמו ימי עיון ופורומים שונים, שהאחרון בהם, דיון בלשכת עורכי הדין בינואר 2009, כונתה השיטה "מכירת חיסול" של תיקים פליליים, והתנהלות באווירה של שוק. לדבריו, נקבע בנוגע לדיון מקדמי כי יש לוודא שהנאשם הבין את מהות הדיון המקדמי והסכים לקיומו. זאת כדי למנוע הודאה באישומים בטרם הבין הנאשם את מלוא משמעות ההליך המקדמי ותוצאותיו.
במקרה של אמסלם מדובר במי "שאינו מיוצג בעת הגיעו ליום הדיון המקדמי, קיבל ייעוץ מסניגור שאותו פגש רק מספר דקות קודם לכן במסדרון בית המשפט, כאר לכאורה נבצר מהסניגור - נוכח אופיו ואופן התנהלותו של 'יום המוקד' להתעמק בחומר הראיות". בנסיבות אלה, כתב דנציגר, "אני מתקשה להבין כיצד ניתן לצפות מאותו נאשם לקבל החלטה מושכלת לוותר על ניהול הליך משפטי בעניינו. האם בנסיבות כאלה ניתן לדבר על נאשם שהבין את 'מלוא משמעות ההליך המקדמי ותוצאותיו'? לדעתי, יש להשיב בשלילה על שאלה זו".
דנציגר קרא גם "למופקדים" על "ימי המוקד" במערכת המשפט, התביעה והסנגוריה הציבורית, לתת את דעתם על החובה , כולל אפשרות פיסית למפגש עם הסניגור, זמן סביר להתייעצות, ולגיבוש ההתנהלות של התיק.
הכתים פרקליטים עובדי ציבור
כאמור, שופטי הרוב קיבלו את בקשת אמסלם והורו לערוך לו משפט חוזר. מנגד, שופטת המיעוט אילה פרוקצ'יה מתחה ביקורת על החלטת עמיתיה. "התרשמותי היא כי הבקשה לחזור מההודאה בנסיבות מקרה זה היא בבחינת אקט תכסיסני .. אשר נועד לאפשר לו לזכות מן ההודיה לצורך העונש... לא התרשמתי בענייננו שההודאה ניתנה מלכתחילה באורח פסול בלא שאמסלם הבין את מלוא משמעותה".
יתרה מכך, ההליך התכסיסני נעשה תוך "הכתמת פרקליטים עובדי ציבור בהאשמות שווא בדבר הפעלת לחץ עליו שלא היה ולא נברא". השופטת כתבה עוד כי ראוי היה לדחות את הטענות כלפי "יום מוקד" כיום הפוגע בזכויות נאשמים. "ביקורת כללית על שיטה דיונית המעוגנת בחוק היא, ביסודה, ענין למחוקק לענות בו, והוא הגורם במערכת השלטונית המופקד על שינויים ותיקונים בשיטה, מקום שעולה צורך בכך".
היא ציינה כי הוועדה לסדר פלילי בראשות השופט מצא עקבה אחרי הפרקטיקה בנוגע להליך מקדמי זה "והציעה לעגן בחוק את ההליך האמור ואת תנאיו הבסיסיים, במטרה להבטיח את תקינותו של ההליך, ובד-בבד להגן על זכויות הנאשם במהלך הפעלתו". לפיכך, "הטחת האשמות כלליות כנגד השיטה במסגרת הליך אינדיבידואלי אינה הדרך לבחינה ראויה של נושא חשוב זה, ואין מקום להתחשב בהן לצורך הענין הקונקרטי שבפנינו".
היא מתחה ביקורת קשה על בא-כוח הנאשם עו"ד אריאל עטרי. היה עליו לדבריה "להתמקד בטענות משפטיות ולהזהר מלהטיל דופי קשה בחברים למקצוע על לא עוול בכפם ובלא שניתנה להם כל הזדמנות להגיב ולהגן על כבודם המקצועי".
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
