בית המשפט העליון נענה חלקית לבקשתו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט והורה (יום ו', 10.4.09) לדחות לאחר 10 במאי 2009 את מועד השימוע. בכך מעכב בג"צ שני מועדים שנקבעו לשמיעה עוד בחודש אפריל.

בית המשפט אף הורה ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז להגיב עד 30 באפריל על טענות שונות בנוגע לשימוע, שהועלו על-ידי פרקליטיו של אולמרט. עם קבלת עמדת היועמ"ש בסוף החודש, ולאחר הדיון הצפוי להתקיים, יחליט בית המשפט העליון האם לקבל את עמדת אולמרט ולדחות את השימועים עד לאחר שמזוז יכריע גם בפרשות כרמיה והמינויים הפוליטיים, וכן לאחר שמיעת עדותו של טלנסקי. משמעות בקשתו של אולמרט, אם תתקבל: דחיה של חצי שנה לפחות בהליכים להעמדתו לדין.

מזוז: אין בסיס לטענות

ההחלטה ניתנה בעתירה של אולמרט באמצעות באי-כוחו, עוה"ד אלי זהר, רועי בלכר, הדס ברקוביץ, יהודה ויינשטיין ונבות תל צור, לדחות את השימוע שנקבע ל-19.4.09. זאת בטענה כי לא הגיע לידי ההגנה כל חומר החקירה בנוגע לפרשיות המיוחסות לאולמרט. כמו-כן, התבקשה דחיית המועד על-רקע צאתו של אולמרט לבדיקות ולטיפולים בארה"ב במחלת הסרטן.

לדחייה התנגד היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז. בתגובה לבג"צ טען מזוז כי אין בסיס לטענות אולמרט על אי מסירת מלוא חומר החקירה שכן "בהתאם לחוק אין זכות לקבלת חומר חקירה לצורך שימוע", וכי החשוד זכאי לקבל רק את "עיקרי חומר החקירה". יתרה מכך, טען מזוז, החומר הרלוונטי לשימוע הראשון - פרשת ראשונטורס - "נמסר לסניגוריו של ראש הממשלה לפני חודשים רבים".

דחיות על-רקע "לוח זמנים עמוס"

מזוז הוסיף כי יש גם לדחות את הטענה כי אין לקיים את השימוע במועד בשל העדרו של אולמרט מהארץ לצרכי טיפולים רפואיים. זאת מאחר ש"הטיעון בשימוע נעשה על-ידי סניגורים ועניינו בטיעון משפטי ראייתי ואין החשוד נוכח בשימוע, ולפיכך אין בהעדרו מן הארץ כדי להשפיע או לפגוע בעניינו של אולמרט וביכולתם של סניגוריו לטעון באופן אפקטיבי בשימוע".

מזוז הוסיף כי "עם כל ההבנה למצבו הרפואי של אולמרט... ואנו מאחלים לו כמובן רפואה שלמה ובריאות טובה - אין כל הצדקה לבקשה כעת לדחייה נוספת לפרק זמן לא ברור של חודשים ארוכים בטענה כי לא היה סיפק בידי באי-כוחו לדון עם אולמרט בחומרים הארוכים בהם החומר היה מצוי בידם".

מזוז הזכיר את העיכובים והדחיות במהלך החקירות של אולמרט אשר נומקו ב"לוח זמנים עמוס", על-רקע "אינטנסיביות של עבודת ראש ממשלה". אילוצים אלו, לדבריו, "כבר הביאו לעיכובים לא מעטים בקיום חקירותיו של אולמרט שגרמו גם לעיכוב במועדי ההחלטות בפרשות אלו... קשה איפוא לקבל את הטענה כי במשך כל התקופה הממושכת הרלוונטית (והזמן שעוד נותר) לא היה סיפק בידי באי-כוחו של אולמרט להיערך כראוי לשימוע".