מוקד חשוב בהחלטות שעל הממשלה החדשה לקבל בראשית דרכה, יהא הרכבה אשר יהא, כרוך בשינוי תקציב 2003 כתשתית למדיניות תקציבית ארוכת טווח. כך אמר נגיד בנק ישראל, דוד קליין, בכנס בנקאות של מעריב (יום ה').
ההחלטות שעל הממשלה הבאה לבצע, על-פי קליין, הינן מכמה עניינים: חלקן אירגוניות, וחלקן מתייחס ליעדים בתחומי המדיניות הכלכלית והחברתית. ההנחה ביסוד כל ההחלטות האלה היא, כי ניתן לעצור את תהליך ההתכווצות של המשק למרות הסביבה הקשה, אבל נדרשים לשם כך צעדים חריגים ונכונות של כל הגורמים במשק - פוליטיים, כלכליים וחברתיים - לתרום את חלקם למאמץ המיוחד.
קליין שב וקורא לממשלה - להקים קבינט כלכלי-חברתי, בראשות שר האוצר, בסמכות מלאה של הממשלה. "רצוי, כי חברי קבינט זה לא יהיו חברים בקבינט, או ועדות שרים, שיעסקו בעניינים ביטחוניים-מדיניים. הם יתכנסו לדיון שבועי, או יותר - לפי הצורך, ויֵעזרו במטה מקצועי מצומצם, אשר יפעל לצידם ואשר יגוייס לתקופה קצובה, לעבודה מלאה, מהמיגזר הפרטי", הוא אמר.
קליין סבור, כי יש לקיים הפרדה מלאה ככל האפשר, בין הקבינט הביטחוני-מדיני, לבין הקבינט הכלכלי-חברתי. הפרדה רצוייה משום נטל העבודה הרב בכל אחד משני התחומים. ראש הממשלה יחליט אֵילו נושאי מפתח בכל אחד מהתחומים יובא לממשלה במליאתה לצורך הכרעה.
הוא סבור, כי על הממשלה להקים שתי מסגרות עבודה ייעודיות אשר תיפעלנה לצד הקבינט הכלכלי-חברתי ובתיאום מלא עמו: האחת - עם ההסתדרות והמעסיקים כדי לגבש הבנות בנושאים הקשורים לשכר בשרות הציבורי בתנאים של יציבות מחירים במשק, עידכון הסדרי הצמדה שונים של שכר וקיצבאות ושכר המינימום, שינוי הסדרי החסכון לפנסיה והרחבתם, ונורמות התנהגות בשכר ובתיגמול של בכירים במיגזר הפרטי בהתחשב במצב המשק.
השנייה - פורום ביצועי משותף למשרד האוצר ולבנק ישראל, שיפעל כדי לפתח את השווקים הפיננסיים על בסיס תחרותי במגמה ליצור תיווך פיננסי חוץ-בנקאי, שוק הון - הנשען על חסכון לטווח ארוך ושוק כספים - הנשען על מק"מ וניירות ערך מסחריים, להקטין את משקלם של הבנקים במשק, ולנקוט צעדים המחזקים את יציבות המוסדות והשווקים הפיננסיים. תכנית עבודה זו תיכלול גם את סיום תהליך ההפרטה של הבנקים, פיתוח החסכון לפנסיה בתנאי שוק, ותיאום הפיקוח על השווקים הפיננסיים. במסגרת זו תוגשנה לממשלה גם הצעות לחוק ביטוח פקדונות ולתיקון חוק בנק ישראל בהתבסס על נורמות בינלאומיות מקובלות.
קליין אמר, כי בנק ישראל רואה עצמו שותף פעיל בתחום זה. לשם כך הוא מכין, ויגיש, חומר המתייחס לסדר היום האפשרי של השינויים המיבניים הדרושים בשווקים הפיננסיים. מוסדות יציבים ושווקים פיננסיים מפותחים הם מאפיינים בולטים של משק בצמיחה.
לדעתו יש לעסוק בשיפורים ושינויים בשני תחומים חברתיים: קירוב, עד השוואה, של שיעור התעסוקה במשק הישראלי, תוך התייחסות לפערים בנטל השירות הביטחוני, לזה המקובל, בממוצע, במדינות ה-OECD. השני הוא - צמצום מספרם של העובדים הזרים במשק הישראלי בכדי שני-שליש.
שיעור התעסוקה נמדד על-ידי היחס בין מספר המועסקים לבין האוכלוסיה בגיל העבודה (גילאי 64-15), והוא עומד אצלנו על 56%. הממוצע במדינות ה-OECD הוא 65%. לצרכים מעשיים כדאי היה להוסיף כי הגידול בשיעור התעסוקה צריך להתממש בעיקר במיגזר העסקי והרבה פחות, אם בכלל, בשרותים הציבוריים. בשנים האחרונות הכיוון היה הפוך: שיעור התעסוקה במדינות ה-OECD עלה, ואילו אצלנו - הוא ירד; ותוך כדי ירידה, שיעור המועסקים אצלנו בשרותים הציבוריים - עלה, ובסקטור העסקי - ירד.
גידול בשיעור התעסוקה, במיוחד במיגזר העסקי, פירושו חזרה למסלול של צמיחה וגידול בהכנסה הממוצעת לנפש, תחום בו היתה כידוע נסיגה משמעותית בשנתיים האחרונות. זו גם דרך המלך לצימצום מימדי העוני ואי-השוויון בחלוקת ההכנסות במשק.
בנושא צימצום מספרם של העובדים הזרים במשק הישראלי: הוא קורא להפחית מספרם ל-200,000 עובדים, תוך שנתיים, מ-7.5% לכ-2.5% מהאוכלוסיה בגיל העבודה.
צימצום זה יש להשיג קודם כל באמצעים כלכליים, על-ידי ייקור העסקת עובדים זרים לפחות למימדים המקובלים בהעסקת עובדים ישראלים. כדי להשיג תוצאה זו יש לנקוט במספר אמצעים בתחום האַגרות, מס הכנסה (לרבות הכרה זהה בהוצאות המעסיק), הפרשות לביטוח לאומי והפרשות סוציאליות.
במקביל, ממליץ הנגיד, יש לשנות את שיטת ההיתרים, כאשר את ההיתר לעבוד בישראל יש לתת לעובד הזר במישרין ולא לחברות כח אדם, מוסדות ענפיים או מעסיקים ספציפיים. מדיניות זו תעלה אמנם את השכר הממוצע בענפים המבססים היום את קיומם על העסקת עובדים זולים אולם, במקביל, תסיר את אחד החסמים לשיפורים טכנולוגיים ולגידול הפריון במשק ותאפשר צימצום מספר המובטלים ברמות השכלה נמוכות.
בתחום ההחלטות המיידיות נדרש עידכון בתקציב המאושר ל-2003. עידכון זה נדרש כדי שהממשלה תוכל לעמוד בהחלטתה על יעד גרעון של 3 אחוזי תוצר. המשמעות המעשית היא, על-פי ההערכה היום, הפחתת הוצאות בסדר גודל משמעותי, המתחייב מצימצום הכנסות הממשלה. נוסף לכך יש לשריין בתקציב רזרבה מיוחדת שניתן יהיה להפשירה רק אם וכאשר יסתבר שאין נסיגה נוספת במהלך השנה בהכנסות המדינה ממסים. בכל מקרה, היעד שיש להשיג אינו סכום ההפחתה בהוצאות הממשלה אלא הגרעון, וגודל ההפחתה והרזרבה המיוחדת צריכים להיות מותאמים לכך.
במקביל להחלטה זו - אומר הנגיד, על הממשלה החדשה להטיל על הקבינט הכלכלי-חברתי לעצב, עד למועד הנדרש לגיבוש תקציב 2004 (יולי-אוגוסט 2003), אסטרטגיה תקציבית לעשר השנים הבאות.
העיקרון המנחה של אסטרטגיה זו הוא כי על הממשלה לקחת מהמשק פחות מסים ופחות הלוואות, ולשם כך עליה להקטין את הוצאותיה אשר היום הן הגבוהות ביותר בעולם יחסית לגודל המשק. נזכיר כי בשנתיים האחרונות - 2002-2001, נהגה הממשלה בדיוק להיפך; נטל המסים, כמו גם נטל החובות, נמצאו במגמת עלייה - מירשם בדוק לנסיגה כלכלית.
הוא קורא גם לחקיקת שני חוקים: החוק להפחתת הגרעון, אשר צריך להבטיח עמידה ביעדי הגרעון על-ידי בקרה והתאמה שוטפת של ביצוע התקציב במהלך שנת הכספים, בהתאם ליעד, והחוק המסדיר את החקיקה הפרטית, כך שתהיה עקבית עם האסטרטגיה התקציבית. החוק אשר אושר בכנסת ה-15, איננו עקבי עם אסטרטגיה זו, ובכל מקרה - תוקפו יפוג במהלך 2003, והשער שוב יהיה פרוץ לרווחה.
במסגרת ההכנות ובלוח הזמנים להכנת תקציב 2004, לעצב מדיניות מפורטת בשני תחומים: המדיניות החברתית של הממשלה, תוך הצעת יעד כמותי לצימצום מימדי העוני, ומדיניות מפורטת של הממשלה להאצה ניכרת בהשקעותיה בתשתית, במישרין ובאמצעות חברות ממשלתיות ופרטיות.
