כלה תבעה כנרת שלא ניגנה בחתונתה

עינב מועלם תבעה את שלי קוגן בבית משפט לתביעות קטנות בקריית גת בגין עוגמת נפש, לאחר שלא ניגנה בחתונתה. מכתב התביעה עלה שמועלם פנתה לקוגן, כנרת המופיעה בשמחות פרטיות, בבקשה שתנגן בחתונתה. לדבריה, חתמה על טופס הזמנה שנחתם קודם לכן על-ידי קוגן והעבירה אותו לידיה בפקס וקיבלה אישור טלפוני. הצדדים לא היו חלוקים בעובדה שהטופס אינו מחייב כל עוד לא הועבר לקוגן.

כחודש לפני האירוע התקשרה מועלם לקוגן על-מנת לתאם פרטים, ואז התברר לה שחתונתה אינה מופיעה ביומנה של קוגן ובאותו התאריך התחייבה להופעה באירוע אחר. "נאלצתי להשלים עם זה ולהזמין אמנים אחרים. נגרמה לי עוגמת נפש רבה, בשל ההפתעה המלחיצה ערב חתונתי. לחץ זה העיב על ההכנות לחתונה ופגם בהנאתי מהחתונה".

קוגן השיבה שהיא נוהגת להעביר ללקוחותיה מסמך להזמנת שירותים ורק מי שמאשר סופית את ההזמנה נרשם ביומנה. לדבריה, מועלם לא אישרה את ההזמנה ולא התקבל ממנה פקס חתום. "אם התובעת הייתה מצלצלת אלי ומאשרת שקיבלתי את הפקס, כשהוא חתום על ידה, הייתי רושמת אותה ביומן". קוגן הציגה צילום חשבונית ממנו עלה שניגנה במסיבת בר מצווה באותו ערב, והרוויחה פחות, "ולא הייתה לי סיבה להתעלם מהזמנתה של התובעת". קוגן ביקשה לדחות את התביעה.

השופט אלון אינפלד ציין בפסק הדין שהמחלוקת המהותית בתיק נוגעת לסוגיה האם מועלם העבירה לקוגן הזמנה חתומה בפקס וקיבלה אישור טלפוני. "לא ניתן להכריע בתיק זה על יסוד מהימנות. שתי העדות העידו בביטחון רב. אמנם, התובעת העידה יותר בשכנוע ופאתוס וכן זכרה יותר את הפרטים. אולם, אין בכך רבותא, שכן מבחינת הנתבע מדובר בלקוחה אחת מיני רבות, ומבחינת התובעת, מדובר ביום חתונתה ויום שמחת לבה. אני חושב שייתכן מאוד ששתי העדות מעידות בביטחון מתוך אמונה כנה, אולם אחת מהן שוגה.

"התובעת לא הוכיחה כי בוצעה העברה בפקס כאמור. לא הוצג אישור פקס על משלוח פקס מהתובעת לנתבעת (התדפיס על המסמך הוא של העברה מהמכשיר של הנתבעת למכשיר של התובעת). התובעת לא הציגה תדפיסי שיחות שיש בהן כדי להוכיח משלוח פקס בתאריך רלוונטי, ושיחה מיד לאחר מכן לאשר את קבלת הפקס. זאת, אף על-פי שיריעת המחלוקת ברורה מתוך כתב ההגנה, ולמרות שניתן להשיג תדפיסי שיחות כאלה גם היום.

"לסיכום, התובעת, אף שהוכיחה את כאבה, לא הוכיחה את הרכיב הקריטי להצלחת התביעה, היינו כי אכן נכרת חוזה בינה לבין הנתבעת. אשר על כן אין מנוס מדחיית התביעה". השופט חייב את מועלם לשלם לקוגן הוצאות משפט בסך של 350 שקל בתוך 30 יום, ולאחר מכן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.