מסרונים ובני נוער - חרדה, לחץ וחוסר שינה

מורים רבים לעיתים קרובות מתעלמים מהנושא. "זו בעיה ענקית והיא נפוצה ביותר", אומרת דברה יאגר, מורה לכימיה בבית ספר תיכון בקליפורניה, שערכה לאחרונה סקר אנונימי ל-50 מתלמידיה - רובם הודו כי הם שולחים הודעות טקסט במהלך השיעור.

"אני לא יכולה לדעת מתי זה קורה, ואין משהו שאנחנו יכולים לעשות בעניין", היא אומרת. "ואני לא מתכוונת לבזבז את הזמן כל יום מחדש כדי לאכוף זאת".

ד"ר ג'ופה אומר כי הורים הרבה פחות מודעים לבעיה של הודעות הטקסט לעומת משחקי המחשב או השימוש הכללי במחשב, והתוכניות הלא מוגבלות של חברות הטלפונים מאפשרות הרבה פעמים להורים שלא לשים לב יותר לפרטים שבחשבון.

למרות זאת, ישנם הורים שמתחילים לנקוט באמצעים. גרג הארדסטי, כתב חדשות בעיתון "The Orange County Register" שבקליפורניה סיפר כי בסוף שנה שעברה בתו בת ה-13, ריינה, שלחה 14,528 הודעות טקסט בחודש אחד. היא הייתה מחזיקה איתה את הטלפון כשהייתה נכנסת למיטה, הופכת אותו למצב שקט וכך שולחת ומקבלת אס.אמ.אסים.

הארדסטי כתב טור על הודעות הטקסט של בתו בעיתון, אך בעקבות הפרסום מספר ההודעות ששלחה עלה ל-24,000. בסופו של דבר, כשציוניה החלו לרדת, החרימו הוריה את הטלפון.

הציונים של ריינה עלו בחזרה והטלפון חזר לידיה, אך הודעות הטקסט הוגבלו ל-5,000 לחודש - ונאסר עליה להשתמש בו בשעות הלילה של אמצע השבוע.

למרות זאת היא טוענת כי יש גורם של צביעות בכל הסיפור: אמא שלה גם היא מכורה לטלפון הסלולרי אותו היא נושאת בארנקה. "היא צריכה להבין קצת יותר, בגלל שהיא תמיד בטלפון", אומרת ריינה. "אבל היא אומרת, 'טוב נו, אני לא רוצה שאת תשלחי הודעות טקסט'".

פרופ' טירקלה מביעה הזדהות ואומרת כי "בני נוער מרגישים שהם נענשים על התנהגות שהוריהם גם הם לוקחים בה חלק, ומתבגרים עדיין צריכים את תשומת הלב של הוריהם".

"למרות שהם שולחים כ-3,500 הודעות בשבוע, כשהם יוצאים משיעור הריקוד הם מתאכזבים לראות את האבא ממתין במכונית כשהוא מחובר לטלפון הנייד" היא מסבירה, "הפנטזיה של כל מתבגר היא שההורה יהיה שם, יחכה, יצפה ויהיה כולו שלו".

"אחד התהליכים שעוברים מתבגרים הוא תהליך ההיפרדות מההורים ובמקביל' יש חיפוש אחר שקט ושלווה כדי להפוך לאדם שהם רוצים להיות", אמרה טירקלה. "ההתעסקות בהודעות הטקס פוגעת ישירות בשני התהליכים הללו.

"הפסיכולוגים מקווים לראות את בני הנוער מתנתקים מהוריהם כשהם גדלים והופכים לבוגרים ואחראים על עצמם", היא מסבירה, "אך אם הטכנולוגיה הופכת את השמירה על הקשר לדבר מאד מאד קל, קשה לעשות זאת; כיום ישנם מתבגרים ששולחים הודעות טקסט לאמהות שלהם 15 פעמים ביום ושואלים שאלות כמו: "כדאי לקנות את הנעלים האדומות או הכחולות?".

"וכשמדובר בשקט ושלווה" היא ממשיכה, "אם משהו שצמוד אלייך רוטט כל כמה שניות, קשה מאד להשאר שלווים במצב כזה".

"אם אתה מוצף בתקשורת תמידית, הלחץ לענות מיד הוא גבוה מאד, ולכן אם היית באמצע מחשבה כלשהי אתה יכול לשכוח ממנה".

מייקל האוסור, פסיכותרפיסט באוקלנד שבקליפורניה, אומר כי לבני נוער יש "עניין עצום לדעת מה קורה בחיים של חבריהם, יחד עם חרדה עצומה להשאר 'מחוץ לעניינים'", ומסיבה זו, הוא מאמין, העלייה המהירה בשימוש בהודעות הטקסט יכולה להיות בעלת יתרון רב אך גם לגרום לנזק עצום.

"שליחת אס.אמ.אס. יכולה להיות כלי מדהים, היא מציעה חברות ומבטיחה להשאר מקושר, אך יחד עם זאת, השימוש בהודעות הטקסט עלול לגרום לצעירים להרגיש מפוחדים וחשופים יתר על המידה".

שליחת האס.אמ.אס. יכולה לפגוע גם באגודלים של הצעירים. אנני ווגנר, בת 15, תלמידת תיכון מקליפורניה, נהגה לשלוח ולקבל הודעות טקסט בטלפון הסלולרי הקטנטן שלה במהירות הקלדה עצומה. לפני מספר חודשים היא הרגישה בהתכווצות מכאיבה באגודלים (מאוחר יותר החלה להשתמש ב-iPhone שקיבלה ליום הולדתה ה-15 וסיפרה כי שליחת המסרונים הפכה איטית יותר אך גם פחות מכאיבה).

פטר וו. ג'ונסון, פרופ' חבר בפקולטה לבריאות תעסוקתית וסביבתית באוניברסיטת וושינגטון, אמר כי עדיין מוקדם מדי לומר אם סוג זה של לחץ מזיק, אך יחד עם זאת הדגיש כי על בסיס הניסיון שיש עם משתמשי מחשבים, ידוע כי שימוש חוזר ונשנה של הגפיים העליונות עלול לגרום להפרעות של השלד והשרירים, לכן ישנה סיבה טובה לחשש כי שימוש רב מדי בהודעות הטקסט יוביל לנזק זמני או קבוע לאגודלים.

אנני סיפרה כי למרות שבית הספר בו היא לומדת, כמו בתי ספר אחרים, אוסר על השימוש בטלפונים הסלולרים בכיתה, בטלפונים הקטנים אפשר להשתמש כשהם מתחת למעיל או מתחת לשולחן. חבר לכיתה, ארי קפנר, מוסיף "אתה עושה כאילו שאתה מוציא משהו מהתיק".