ההחלטה: מה הצעד השערורייתי ביותר?

פיטורי רן בן שמעון ומינויו של אבי נמני למאמן מכבי תל אביב לא היה אירוע שנוי במחלוקת. מרבית האוהדים והעיתונאים, לפחות כך זה נראה ונשמע, קיבלו אותו כאקט טבעי, אפילו מתבקש. אולם המהלך והאופן בו התקבל ראויים לתואר המפוקפק ההחלטה השנויה במחלוקת של העונה מעצם היותם סמל להיעדר התרבות וההתנהלות החולה של הכדורגל הישראלי בכלל ומכבי תל אביב בפרט.

החלטורה וחוסר האתיקה ניכרו זמן רב לפני פיטורי בן שמעון. למעשה הם החלו כבר עם מינויו. בן שמעון היה מאמן עירוני קרית שמונה. לא היו לו ברקורד הצלחות משמעותיות והוא עדיין היה צעיר אך חלקות לשונו וחיבתו לעיתונאים יצרה לו תדמית של "הדבר הבא". מכבי תל אביב, תמיד רגישה לתדמיות פופוליסטיות, החליטה לסגור אתו לעונה הבאה למרות שעדיין אימן את קרית שמונה, והיה בעיצומו של קמפיין העפלה לגביע אופ"א כשעוד נותר לו אפילו משחק מול מכבי שהתמודדה אז נגד הירידה. אך כל אלו הם בבחינת זוטי דברים בכדורגל שלנו. בן שמעון סגר במכבי והשאלה היחידה הייתה איך יסתדר עם המנהל המקצועי, אבי נמני. 

בכל העולם "מנהל מקצועי" הוא אכן המנהל המקצועי אבל במכבי מיהרו להכריז כי "בן שמעון יהיה הסמכות המקצועית העליונה" – כנראה כי כך דרש, ומכבי מאד רצו להביא את המאמן החם, ואולי אף הייתה זו מזימה להחליש את נמני, שעדיין נותר הגורו של האוהדים ובכך היווה איום על הבעלים והמנהלים. העובדה שנמני ובן שמעון מעולם לא יצרו יחסי קרבה (בלשון המעטה) לא באמת הטרידה את  ההנהלה.

די מהר התברר שזה לא עובד. נמני בנה כמעט לבדו את הסגל והחליט מי משוחרר ומי מוחתם, ובן שמעון לא הצליח להגיש את הדייסה שנמני הכין לו כך שהיא תהיה טעימה. נמני, "המנהל המקצועי", לא הואשם כלל בכישלון; התקשורת, האוהדים וההנהלה התאגדו לכדי גאנג-באנג על בן שמעון. לאחר שמונה מחזורים בלבד הוא פוטר. המינוי של נמני במקומו התקבל בשיא הטבעיות על ידי כמעט כולם, כאשר המוחים היחידים היו מעריצי נמני בקרב האוהדים, שחששו שההנהלה עושה לו כיפה אדומה.

העובדה שלנמני לא היה כל ניסיון אימון, והוא עוד נעזר במרקו בלבול, שמעולם לא הצליח וכמעט לא אימן ברמה הגבוהה, לגמרי הועלמה. הייתכן שפפ גווארדיולה יאמן את ברצלונה ללא ניסיון מקדים ועשיר למדי בברצלונה ב'? אבל תל אביב זו לא ברצלונה, וכאן אין שום דרישה לשנות ניסיון מוצלחות כתנאי לאימון קבוצה גדולה. העובדה שנמני היה דמות מסרסת בשנותיו הרבות כשחקן, אף היא לא עמדה כנגדו ביום הבחירה.

אפילו לא עמדה כנגדו העובדה שנמני בעצמו הצהיר עשרות פעמים כי אינו רוצה לאמן את הקבוצה. "יש לי יותר מה להפסיד מאשר מה להרוויח", אמר ביום שהתמנה. זה אולי נכון אבל זה גם זילות תפקיד המאמן ולא ממש משדר אמונה כלפי השחקנים והאוהדים. לא מפתיע איפוא שחששו של נמני התאמת: מכבי לא באמת השתפרה בתקופתו. היא נפלטה ממאבק האליפות וההעפלה לגביע אופ"א עוד לפני נקודת האמצע של העונה; היא הודחה מהגביע לפני שמינית הגמר והפסידה שלושה דרבים בצורה מבישה.

לאחר שכמעט כל קבוצות הליגה איבדו עניין במתרחש מכבי הצליחה להשתפר במעט לקראת סיום העונה, אך זה עדיין לא משנה את העובדה שבעונה הבאה צריך לבנות קבוצה כמעט לגמרי מאפס. במצב עניינים שכזה ניתן לפעול בכמה צורות: 1. להזיז את נמני מעמדת המאמן והמנהל המקצועי ולהציע לו תפקיד אחר בהנהלת המועדון – למשל אחראי על קשרי קהל, ספונסרים וכו'. 2. להזיז את נמני מעמדת המאמן ולאפשר לו להיות מנהל מקצועי עם סמכויות מלאות – הוא ימנה את המאמן הבא, אבל גם יהיה אחראי להצלחות או לכישלונות. 3. לתת לנמני להמשיך.

אלכס שניידר ובעיקר אביב בושינסקי, שמא מהפחד מנמני ומעריציו או שמא מהמשך מזימת הכיפה אדומה, בחרו באופציה השלישית. עד כה האוהדים לא התארגנו כנגד ההחלטה והתקשורת לא ביקרה אותה. אולי גם הם מפחדים מאבי נמני, ואולי הם פשוט כל כך מורגלים לחיות בתרבות ספורטיבית חולה שהם איבדו את היכולת לבצע את תפקידם.