|
גם צמצום החוב וגם צמצום המס ידרשו קיצוצי התחייבויות
|
|
|
|
|
ריבוי הצעדים החד-פעמיים הנכללים בתקציבי 2009 ו-2010, בעיקר בתחום המיסוי, צבר התחייבויות הממשלה להוצאות נרחבות אחרי 2010 במסגרת הסכמים ותוכניות רב-שנתיות, וההחלטה להפחית משמעותית את שיעורי המס בשנים 2016-2011, יוצרים ספק לגבי יכולת הממשלה לחזור לתוואי פוחת של יחס החוב לתוצר אחרי 2010. כך עולה (יום ד', 17.6.09) מניתוח של חטיבת המחקר בבנק ישראל.
חטיבת המחקר של בנק ישראל ניתחה את הצעת התקציב ובחנה את התוואי הצפוי של יחס החוב הציבורי לתוצר לאור צעדי המדיניות עליהם החליטה הממשלה.
מן המחקר עולה כי אם תאשר הכנסת את הצעת התקציב הדו-שנתי ואת הצעדים הנלווים אליה, צפויה הממשלה לעמוד ביעדים לתקרות ההוצאות והגירעון שקבעה לשנים 2009 ו-2010, אך מנגד יידרשו קיצוצים גדולים בהתחייבויותה החל משנת 2011.
בחטיבת המחקר של בנק ישראל קובעים כי כדי לחזור לתוואי שנקבע, יידרשו קיצוצים גדולים בהתחייבויות שהממשלה נטלה על עצמה, וירידה חדה בהוצאה הציבורית לנפש בשנים 2011 ו-2012.
משום כך אומרים בבנק כי קיים ספק רב אם הממשלה תוכל לחזור לתוואי יורד של יחס החוב לתוצר אחרי 2010, ובפרט אם תוכל לחזור בהקדם ליחס החוב לתוצר שהושג בסוף 2008. ספק זה מתעצם בשל התוכנית להפחתת המס הישיר עליה החליטה הממשלה לשנים 2016-2011, שצפויה להקטין משמעותית את הכנסותיה.
ניתוח של השפעת התוכנית להפחתת המס הישיר על תוואי יחס החוב לתוצר מצביע על כך שככל שיתקדם יישומה, כך תגדל תרומתה להרחבת הגירעון וכי ביישום מלא, תגדיל התוכנית את יחס החוב לתוצר בכנקודת אחוז מדי שנה. הדגמה של השפעה זו, בהנחה שבטווח הבינוני יגדלו הוצאות הממשלה בשיעור ריאלי דומה לגידולן בשנים האחרונות - שהוא בקירוב גם הממוצע בין תקרת גידול ההוצאות הנוכחית לבין תוואי ההוצאות המשקף את התוכניות הרב-שנתיות של הממשלה - מראה כי יישום התוכנית ימנע מיחס החוב לתוצר לרדת בשנים שאחרי השלמתה, בעוד שבלעדיה, אותו תוואי הוצאות יאפשר ירידה מתמשכת ביחס החוב לתוצר.