שתה לשוכרה ודחף תיירים תמימים

דמיטרי פלייר הורשע על-פי הודאתו, בהסדר טיעון, בתקיפה בנסיבות מחמירות ובקבלת נכסים שהושגו בעוון. מכתב האישום עלה שבתאריך: 23.12.08 הוא שתה לשכרה עם חמשת חבריו, הנאשמים האחרים בתיק, בגן העצמאות ובסמוך לשעה: 02:30 הבחינו בארבעה תיירים תמימים שטיילו בקרבת הגן.

ארבעה מהנאשמים הלמו בהם באגרופים ובעטו בגופם ופלייר ונאשם אחר דחפו אותם. אחד התוקפים החזיק מברג בידו ובאמצעותו שרט את רגלו של אחד התיירים. תוקף אחר ניסה להלום בראשו של אותו תייר באמצעות בקבוק, אך זה הצליח לבלום את הפגיעה בידו. בעוד חלק מן התיירים שכובים חבולים על הארץ, ותוך כדי שהנאשמים וחבריהם ממשיכים להכותם, הוציא אחד התוקפים מכיסו של אחד התיירים ארנק שהכיל 50 שקל, מעט כסף זר, כרטיס אשראי ומסמכים אישיים.

בחלוף מספר דקות של תקיפה אלימה הצליחו התיירים להימלט. הארנק שנטל אחד התוקפים הועבר לידי הנאשמים והוחזק על-ידם במשותף. פלייר הורשע במעשים זהים לאלה שבהם הורשע חברו נאשם 1, ושניהם מוקמו בתחתית ההיררכיה העבריינית בפרשה אך מעשיהם נחשבו לחמורים דיים.

המדינה ביקשה לגזור על פלייר עונש מאסר בעבודות שירות, ולהחמיר עמו בהתחשב באישיותו המורכבת ובעברה קודמת שביצע. פלייר טען להגנתו שאת אותה עבירה ביצע בגיל צעיר, שחלקו באירוע התקיפה הסתכם בדחיפה בלבד, שהוא נתון בתנאי שחרור מגבילים ומלחיצים, העובדה שהודאתו חסכה זמן שיפוטי יקר ואת העובדה שלקח אחריות.

שופט בית משפט המחוזי בירושלים נעם סולברג, פסק שראוי להחמיר מעט בעונשו של פלייר ביחס לעונש שהוטל על חברו נאשם 1, שאף הורשע בדחיפה,חרף הזהות במעשי העברה. "מסלול חייו עד כה אינו מגלה יציבות. לחובתו עבירת מין ללא הרשעה בבית משפט השלום לנוער. הוא התקשה להתמיד בלימודים והתחבר אל קבוצות שוליים כוחניות. הוא קיבל על עצמו אחריות מוגבלת, אומנם הביע חרטה על האירוע, אך הוא מתקשה לגלות אמפטיה כלפי הקורבנות וכמסתבר אינו מבין את מלוא המשמעות של מעשיו. עם זאת, לא ראיתי למצות עמו את מלוא חומרת הדין בהתחשב גם ברקע האישי והמשפחתי המורכב כמתואר בתסקיר שירות המבחן. קשיי קליטה ובעיות משפחתיות נתנו בו את אותותיהם. עונשו צריך לבטא אפוא הלימה של חומרת המעשים, יחס מידתי לעונשו של הנאשם 1, גמול והרתעה, בד-בבד עם התחשבות
בנסיבות האישיות".

בסופו של דבר השופט גזר על פלייר מאסר בעבודות שירות למשך מאה ימים במרכז הירושלמי לרכיבה טיפולית, וכן מאסר-על-תנאי למשך שישה חודשים.