בג"צ דחה עתירה נגד חוק עזמי בשארה

לא פעם נחקקים חוקים אשר כל תכליתם הינה להתגבר על מקרה ספציפי, והם מיועדים לאדם או לציבור מסוימים, אך החוק מנוסח באופן כללי, מעין "הכינותי מראש" של הכנסת. היא לא, חלילה, התכוונה לחוקק חוק אשר יאפשר למופז לקלנטר (קרי לערוק לסיעה אשר נראית נוצצת פתאום, נניח, משום שהיא באופוזיציה), או לפרס להשאר בתפקיד זה או אחר, זהו 'סתם חוק כללי' אשר "נועד לבריות באשר הן" (יאדה יאדה).

לא קשה לנחש בעבור מי ולשם מה תוקן תיקון 39 לחוק יסוד: הכנסת, בו נוסף לסעיף 7א (הסעיף אשר אוסר על מועמד אשר מאיים על דמותה של ישראל כיהודית-דמוקרטית או לחלופין, מסייע לאוייב בשעת מלחמה, להתמודד לבית הנבחרים) סעיף א(1) הקובע כהאי לישנא:

"לעניין סעיף זה יראו מועמד ששהה במדינת אויב שלא כדין בשבע השנים שקדמו למועד הגשת רשימת המועמדים כמי שיש במעשיו משום תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל, כל עוד לא הוכיח אחרת".

נמען הסעיף כה שקוף, עד שקריאתו מעלה את דמותו עבותת השיער השחור של בשארה בעת קריאת שורותיו. גם חברי הכנסת הערביים מבינים היטב כי הסעיף כוון אליהם (אנסטסיה מיכאלי, מצידה, יכולה לשיר בכל בוקר את ההמנון של אמא רוסיה), ומכאן עתירתו של ח"כ עו"ד סעיד נפאע לבג"צ כנגד התיקון אשר מן הסתם ימנע מחברי כנסת ערביים, אשר מבקרים את קרוביהם בארצות ערב, להתמודד לבחירות לכנסת.

הכנסת, בתשובתה לעתירה, השיבה בשניים אלו:

א) החוק עבר ברוב של 52 ח"כים שהוא רוב ראוי;

ב) ממילא נסיעה למדינת אויב עולה כדי עבירה פלילית, כך שחופש התנועה של העותר ושל דומיו מוגבל בכל מקרה, ותיקון חוק יסוד הכנסת אינו מעלה ואינו מוריד.

בג"צ מחק את העתירה (יום ה', 18.06.09) בשל הגשתה בטרם עת, וכן בשל נוסחה הכללי וזאת מבלי להביע עמדה לגופו של עניין, ותוך קביעה כי העותר יוכל לפנות שוב לבית המשפט זה כאשר יתקיימו בחירות.

בג"צ הדגיש את משנה הזהירות אשר יש לנקוט בו מקום בו מתבקש ביטולו של סעיף בחוק יסוד. עם זאת, בג"צ הביע אי-נחת מאישור תיקון לחוק יסוד ברוב של 52 ח"כים בלבד.