שלמה אלון תבע את חברת ימית א. ביטחון (1998) בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 3,682 שקל לאחר שרכבו ניזוק במהלך גרירה.

מכתב התביעה עלה שביום: 21.5.08 סמוך לשעה 18:00 החנה אלון את רכבו לפני מפרץ חניה של אוטובוסים בבית החולים הדסה "עין כרם" בירושלים, והציב תו נכה בחלון הקדמי. לטענתו, עם שובו למקום, סמוך לשעה 21:20 גילה שהרכב נגרר וניזוק בחלקו השמאלי, בדלתות המרכב השמאליות. הפגיעות בדלתות היו בצבע לבן, התואם את צבעו של רכב הגרר.

לדבריו, בדוח בדיקה שנרשם לפני הגרירה לא צוינו נזקים בדלתות השמאליות, ומכאן שניזוקו במהלך הגרירה והאחריות רובצת לפתחה של הנתבעת. סכום התביעה כלל 2,720 שקל - נזק ישיר על-פי חוות דעת שמאי, 462 שקל - שכר טירחת שמאי וכן סך של 500 שקל בגין עוגמת נפש, ביטול זמן, הוצאות הגשת התביעה וטלפונים.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת שאלון החנה את הרכב במקום המיועד לאוטובוסים והפריע לתנועה, ומשכך היה צורך לגרור אותו חרף תו הנכה. לדבריה, אלון הראה לגורר שארית ישנה של צבע לבן על דלת הרכב באזור שלא היה יכול להיפגע ומאידך-גיסא לא היה זכר לצבע כחול, צבעו של רכבו על רכב הגרר. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה.

הפריע לתנועה

השופטת אנה שניידר פסקה שדין התביעה להידחות. "עיון בדוח מעלה, כי סומנו בו פגיעות פח וצבע בשני צדדיו של רכב התובע וכן פגיעות פח וצבע בתחתית הרכב בשני הצדדים. לא סומנה בדוח פגיעה בדלתות צד שמאל אך היתה, כאמור, פגיעה קודמת בחלקו השמאלי של הרכב, ולא ניתן לטעון שבעת הגרירה היה הרכב נקי מפגיעות כלשהן. אשר לפגיעה בדלתות בצד שמאל - אומנם הנתבעת לא צירפה תמונות של הרכב לפני גרירתו, ואילו התובע הגיש במהלך הדיון תמונות שבהן נראית שריטה לבנה על דלתות הרכב, אולם לא צוין המועד המדויק שבו צולמו התמונות".

השופטת הוסיפה ששמאי מטעמו של אלון בדק את הרכב חמישה חודשים לאחר האירוע ויש בכך כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין האירוע לנזק הנטען בדלתות. "אין זה סביר שתהיה שריטה בצבע לבן על גבי רכבו של התובע, שהוא כאמור בצבע כחול, ומאידך לא נמצא כל צבע כחול על גבי רכב הגרר".

כן הדגישה השופטת כי לפתחו של אלון מוטל אשם תורם לנזק, "הואיל והחנה את הרכב במשך שעות רבות במקום שהפריע לתנועה, ובכך גרם לצורך בגרירתו, תוך נטילת סיכון שבמהלך הגרירה עלול להיגרם נזק לרכב".

לפנים משורת הדין לא נקבע צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.