נדחתה הצעת חוק לייצוג הולם לנשים בחברות ממשלתיות

לשונו העמומה של החוק הותירה שיקול דעת נרחב מידי לרשות המנהלית. חוק החברות הממשלתיות מ 1975 קבע חובת "ייצוג הולם" לנשים בדירקטוריון של חברה ממשלתית. המושג התפרש באופן נזיל ויצירתי ע"י מנהלים בעבר ובהווה ואחוז הנשים בדירקטוריונים של החברות הממשלתיות נותר נמוך ועומד על בין 20% ל 35% בלבד במדינה ש 51% מאזרחיה, הן אזרחיות. אחוזי שיתוף נמוכים של נשים הביא לאבדן כישרונות נדירים בשירות הציבורי, וזאת עקב הדרת נשים ושיטת ה"חבר מביא חבר" מהצבא.

על-רקע זה הגישה ח"כ רונית תירוש הצעת חוק הקובעת מינימום יצוג של 50% נשים בדירקטוריוני החברות הממשלתיות והציבוריות. הצעת חוק זו נדחתה (יום א', ה- 21.06.09) על-ידי ועדת השרים לענייני חקיקה, מה שלא הותיר את ח"כ תירוש אדישה:

"זוהי חרפה למדינת ישראל. אין פלא שוועדת שרים, המורכבת מגברים בלבד, דחתה שוב ניסיון להבטיח שוויון בייצוג נשים בחברות ממשלתיות וציבוריות. הפטריארכליות הגברית ניצחה שוב. זאת, שבוע לאחר שהממשלה ביקשה לדחות את החוק המכיר בהוצאות מטפלת לצורכי מס, דבר שהיה מאפשר לנשים רבות יותר לצאת לעבודה. הצעתי ביקשה לעגן בחקיקה החלטת ממשלה מ 2005, שאינה מיושמת, תוך עידכון החוק הקיים. בכוונתי להיאבק בהחלטה במליאת הכנסת ולשכנע חברי כנסת נוספים להצטרף למאבקי. על מדינת ישראל להצטרף למדינות נאורות שאינן זקוקות לחוק, בהן המציאות החברתית שוויונית והוגנת. נשים, בישראל ובעולם, ידועות ביכולות ניהול רב – תפקודיות ובאיזון שבין שיקול הדעת והרגישות הנחוצה בהנעת עובדים. ככל הנראה, אין די בכך, בראיית וועדת השרים, שבחרה לשמר את ההגמוניה הגברית, בטענה מופרכת הטוענת כי לא ניתן למצוא מספיק נשים איכותיות שיאיישו 50% מהדירקטוריונים".

עוד הוסיפה תירוש כי: "הטיעון הנלוז בדבר היעדר מועמדות איכותיות לאיוש המשרות בדירקטוריונים הציבוריים והממשלתיים מהווה עלבון לאינטליגנציה של כולנו".

בבג"צ שדולת הנשים נסובה העתירה על הדרישה לבטל מינויי גברים שבוצעו זה מכבר, בכדי לאפשר לנשים את דריסת הרגל בתפקידים בכירים. הגם שהשופט קדמי, בדעת מיעוט, דחה דרישה זו, בהיותה פוגעת באינטרס ההסתמכות של הגברים שכבר מונו, השופט מצא, בדעת רוב, קבע כי:

"ש לקבל את עמדת העותרת לבטל את מינוי הדירקטורים הגברים שנתמנו בכדי לפנות מקום לנשים: נכון, זהו צעד חריף, ברם, המשיבה שאינה מודעת דיה לחובתה זו לשוויון תטמיע חובה זו דווקא ע"י אימוצו של אמצעי מיוחד אשר יעמיד אותה על רמת החשיבות ומידת הדחיפות שבה ראה המחוקק את הצורך לתקן את עיוותי ההפליה של נשים. ויתור על קיום מצוות החוק יעודד מגמה שללילית זו."

ברוח זו קוראת ח"כ מירי רגב (ליכוד) לממשלה (יום א', 21.06.09) "שלא לאשר את הצעתו של השר לביטחון פנים למנות את מר יאיר גלר למנכ"ל הרשות למלחמה בסמים".
לדבריה: "מינוי של גלר מתעלם מהחלטת בג"צ ומהחוק הקובע ייצוג הולם לנשים בסקטור הציבורי. לממשלה הזדמנות לתקן את העיוות של חוסר שיוויון וליצור מציאות חדשה שתעביר מהעולם את אפליית הנשים בישראל".

בדרישתן של תירוש ורגב מן הממשלה לייצוג הולם לנשים בחברות הממשלתיות, דרישה המעוגנת במתווה מאד ספציפי וברור, מבטאות חברות הכנסת תפיסה מרכסיסטית ולפיה "ההויה מכוננת את ההכרה", קרי – בניגוד למי שסבורים שהחוק מבטא את הלכי הרוח בציבור, יש הסבורים כי מתקיימת הזנה הדדית בין החברה למשפט – ובעוד שהמשפט מבטא הלכי רוח בחברה מתרחש גם תהליך זרימה נגדי – חוקים אשר נכפים על הציבור, בניגוד להלכי הרוח שבו (לדוגמה הלך הרוח ולפיו יוצאי צה"ל, מרובי 'פלאפלים' על כתפיהם, מוצנחים למשרות בכירות)- מכוננים – בכפייתם מציאות חדשה – את ההכרה שלנו.

השופט מצא בבג"צ שדולת הנשים מביא לידי ביטוי תפיסה זו בציינו כי האפליה רבת השנים הובילה לדימוי שלילי של נשים כלפי עצמן. אנו רואים את הדימוי הציבורי השלילי של נשים בעסקים ביחס התקשורת לשרי אריסון: הוידוי שלה, שהיא מנהלת את עסקיה מכוח ובהתבסס על תקשורים שהיא מקבלת, עבר בציניות רבתי בכל כלי התקשורת, וכותבים בכירים הורו לנו: "משכו את הכספים שלהם מן הבנק של המטורלללת הזו".

להבדיל: גברים בעמדות בכירות מסתמכים על קמיעות, על לחישות של רבנים, על רנגנטים, ועוד לא שמענו קריאה כה נרגשת 'למשוך את ההשקעות' מחברה ציבורית זו או אחרת שמנהלה רוקד (בין היתר) לפי חליל לחישותיו של מקובל זה או אחר.

לפני זמן מה נחשפה פרשה בה ראו חיילים את רחל אימנו, פרשה שנלקחה במלוא הרצינות וגובתה על-ידי רבנים חשובים. קרי: היעדר יצוג לנשים בעמדות בכירות בעולם העסקים מכונן תודעה אשר רואה בנשים כלא מתאימות.

דרישתן של רגב ותירוש לתקן את המצב, ולא להסתמך על הוראות חוק מעורפלות, אינה דרישה מספרית או טכנית: לפי גישה זו, זו דרישה מהותית. עם זאת, ישנן פמינסטיות רדיקליות, אשר תמתחנה ביקורת על פמיניזם 'תקרת זכוכית/מלכות דבורים' מזן זה: פמיניזם אשר מתמקד בשאיפתן של נשים להתאים את עצמן לקודים תרבותיים וחברתיים של 'עולם גברי'. לשיטתן – על הפמיניזם לעסוק בחיי היום יום של האישה העובדת, המוחלשת, ולרדת מעץ 'תקרות הזכוכית' שאינו רלוונטי למרבית הנשים.