רשות השידור תבעה את שמעון ואורית יעקב בבית משפט השלום בירושלים, בסכום של 5,194 שקל בגין אי-תשלום אגרת טלוויזיה לשנים 2006-2000. לטענתה, הנתבעים מחזיקים במקלט טלוויזיה ומתגוררים ביחידת דיור נפרדת בבניין ברחוב שמריהו לוין 74 בירושלים בו מתגוררים הוריה של אורית יעקב.

המחלוקת שבין הצדדים התמקדה בשאלה: האם הנתבעים והוריה של הנתבעת מתגוררים ביחידת דיור אחת או בשתי יחידות דיור שונות? לא הייתה מחלוקת שאם הנתבעים והוריה של הנתבעת מתגוררים ביחידת דיור אחת, כי אז פטור הזוג יעקב מתשלום אגרת טלוויזיה, ואילו אם הצדדים מתגוררים בשתי יחידות דיור שונות, לא חל הפטור.

בית משפט השלום ביקר במקום והתייחס לכך שהבניין ברחוב שמריהו לוין 74 בן שתי קומות וקיימות שתי דרכי גישה שונות ונפרדות מהרחוב לבית, שמובילות לשתי כניסות נפרדות: האחת לקומת הקרקע של הבית, המצוי מתחת למפלס הרחוב, והשנייה לקומה העליונה הממוקמת במפלס הרחוב. קיים גרם מדרגות פנימי המחבר בין שתי הקומות בבית ובקצהו העליון ישנן שתי דלתות.

הנתבע ניסה לשבש הליכי המשפט

בפסק הדין קבע השופט מוריס בן-עטר, שהנקודה המרכזית בפרשה היא שאלת המעבר בין שתי הקומות בבית, בין קומת הנתבעים לבין קומת הוריה של הנתבעת. "מחד, נראה כי איש לא היה טוען כי עסקינן ביחידת דיור אחת אם לא היו קיימות המדרגות הפנימיות המחברות בין שתי הקומות שבבית. מאידך, עובדת קיומן של מדרגות פנימיות רגילות, המחברות בין שתי קומות בבית, היא נסיבה בעלת משקל רב התומכת במסקנה כי שתי הקומות בבית מהוות יחד יחידת דיור אחת".

לדברי השופט, יש לשים את הדגש על המושג "רגילות", והמדרגות במקרה דנן אינן מדרגות פנימיות רגילות. "במדרגות פנימיות בבית, המשמש כולו כיחידה דיור אחת, לא ניצבת, כרגיל, דלת כלשהי. במקרה דנן, אין דלת אחת, אלא שתיים, שאחת מהן אף נועדה להשלים את רצפת הקומה העליונה ותקרת הקומה התחתונה בחלל שמעל למדרגות. מדוע יש צורך בכך אם עסקינן ביחידת דיור אחת? הימצאות הדלתות במדרגות הפנימיות לכל הפחות מנטרלת את המשקל, שניתן היה לייחס, בתמיכה למסקנה כי בפנינו יחידת דיור אחת, לעצם הימצאות המדרגות הפנימיות בבית, לולא הדלתות".

בפסק הדין צוין ששתי הדלתות במדרגות היו פתוחות בעת ביקור בית המשפט במקום, ולא היה קושי לעבור מקומה אחת בבית לקומה האחרת דרך המדרגות. "בביקור ספונטאני שנערך במקום על-ידי ראש תחום גביה ברשות השידור, הדלת האופקית הייתה סגורה, היו מונחים עליה שידה וציוד, וכדי להגיע לקומה התחתונה בבית מהקומה העליונה הוא יצא עם הנתבע מהבית והם עברו דרך רח' שמריהו לוין והכניסה הנפרדת לקומה התחתונה בבית".

השופט קבע חד-משמעית שהעובדה שקיימת כניסה נפרדת לכל קומה, תומכת במסקנה שלא מדובר ביחידת דיור אחת, "וכפי שנאמר - לכל כניסה שביל/גשר גישה נפרד ישירות מהרחוב, דבר המדגיש את ההפרדה בין שתי הקומות בבית". עוד נפסק שהעובדה שבכל קומה ישנם מכונת כביסה ומייבש תומכת בעובדה שמדובר ששתי יחידות דיור נפרדות ושונות גם מהבחינה הפונקציונאלית. עוד הוסיף השופט כי אין משקל לעובדה שהבית מחויב בארנונה לפי חשבון אחד, ומבוטח בפוליסה אחת.

בפסק הדין נמתחה ביקורת נוקבת על התנהלות הנתבע שגבלה בשיבוש הליכי משפט: "...הוא לא נרתע מלהצביע ביוזמתו הוא ובעזות מצח על כך כי אין מכונת כביסה ומייבש בקומה העליונה (בטרם נתגלו), שעה שידע כי אלה היו מונחים מעבר לדלת שנסתרה, אינם מותירים מקום של ממש לספק כי חסימת דרכי הגישה למכונת הכביסה והמייבש לא שיקפה את המציאות הרגילה השוררת במקום, ולא הייתה אלא פרי יוזמתו ב'הכנת' השטח לקראת ביקור בית המשפט במקום". בסופו של דבר, בית המשפט חייב את הנתבעים לשלם לרשות השידור סך של 5,194 שקל בתוספת 5,000 שקל הוצאות בתוך 30 יום.