רונית עבודי ואחותה שוש פנריאן תבעו את המכללה לעיצוב אופנה בישראל בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות ברחובות, כל אחת בסכום של 1,200 שקל לאחר שלא היו מרוצות מקורס "תפירת מלתחה אישית".

לטענתן, בשיעור הראשון המדריכה לא העבירה את החומר כראוי, ולא הסבירה דברים בסיסיים כמו איך לתפור במכונה ולפיכך ביקשו לסיימו. השתיים הועברו למדריכה אחרת שעזבה מסיבות אישיות ושובצו שוב בשיעור השלישי. לדבריהן, מכונות האוברלוק לא עבדו והן ישבו בחוץ ולא עשו דבר. "כל ההבטחות שהובטחו לא קוימו. הייתה כמות גדולה של בנות בקורס ולמדריכה לא היה זמן לגשת לכולן. הובטח שבמהלך 7 מפגשים מתוך ה-12 נתפור 5 פריטים ותפרנו פריט אחד בלבד". התובעות הוסיפו שעם עזיבתן את הקורס הוצע להן קורס אחר לעיצוב תכשיטים והנתבעת סירבה להשיב את כספן.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת שבשיעור הראשון לא לומדים לתפור על מכונת תפירה, אלא מתמקדים בשרטוט ובגזירת בד ותלמיד לא יכול לדעת מה צורת הלימוד של מורה מסוימת, ומה מצפה לו בשיעורים הבאים. "קצב לימוד התפירה מתקדם באופן אישי והתובעות קיבלו עבודות בית, כהמשך ללימודים בקורס, ולא ביצעו אותן - דבר שהאט את התקדמותן בשיעור". הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה.

עם קצת סבלנות, התפירה תושלם

השופט גדעון ברק הסכים עם הנתבעת ודחה את התביעה. "הגעתי למסקנה, שהתובעות לא הוכיחו את תביעתן ולא הוכיחו שלא קיבלו את שהובטח להן על-פי סדר הקורס. עם כל הכבוד לתובעות, הן סברו כי תוכנית הלימודים תהא לפי הקצב שלהן, ברם ישנה תוכנית שנקבעה מראש ועל-פי תוכנית זו ממשיכים את שלבי הלימוד".

השופט הסכים עם הנתבעת שלא ניתן לדעת משיעור אחד כיצד יתנהל הקורס בכללותו. "כפי שעולה מהעדויות ומכתב ההגנה, ניסתה נציגת הנתבעת מדי פעם לרצות את התובעות, ואף הציעה להן לעבור ללמוד אצל מורה אחרת ואכן הן המשיכו את לימודיהן אצל מורה אחרת. אותה מורה, אליה הועברו התובעות, נאלצה להפסיק עבודתה, מסיבות אישיות ומורה אחרת המשיכה ללמד את התובעות". השופט הוסיף שהתובעות לא הוכיחו שבקורס השתתפו יותר מדי תלמידים. "יתכן, שלתובעות היו ציפיות גבוהות מהקורס ולכן סברו שהקצב צריך להיות כפי שהן ציפו, ברם מאחר והתובעות לא הוכיחו שהשיעורים לא ניתנו על-פי תוכנית שהוכתבה מראש - אין לומר שהן לא קיבלו את שהובטח להעניק להן במסגרת קורס זה. היות והתובעות גם החליטו שלא לסיים את הקורס - אין לדעת אם דווקא בשיעורים האחרונים לא היו מקבלות את אותה השלמה לה ציפו עם תחילת הקורס".

התובעות לא חויבו בהוצאות משפט לאור העובדה שעברו ממורה למורה ואחת מהן נאלצה לעזוב את העבודה.