לאחר "גלות" שנמשכה שנה וארבעה חודשים בישוב בר יוחאי בגליל העליון, חזר השבוע הרב שמואל טל להנהיג את ישיבת "תורת החיים" ביד בנימין. במהלך תקופה זו עסק הרב הגולה, שישיבתו נעקרה מנוה דקלים בגוש קטיף, בלימוד תורה ובתפילה למען עם ישראל, ונמנע מקבלת קהל ומלנהל שיחות, מלבד עם בני משפחתו - אשתו ותשעת ילדיו.
הרב טל, בן 47, בנו של עו"ד בן ציון לנגנטל ואחיו של הח"כ לשעבר נחום לנגנטל מהמפד"ל, הודיע בסוף מרס 2008 על פסק-זמן שייארך לפחות שנה. בשיחת פרידה מתלמידיו, דיבר על כך שהסכנות האורבות לעם מצריכות אותו להתאמץ מבחינה רוחנית בתורה ובעבודת הבורא. לדבריו, ההתרכזות בנושאים אלה אינה מתאפשרת לו, ולכן ראה לנכון לפרוש כדי להתרכז. "אני רואה את עצמי כמי שתפקידו להפריע לקב"ה כמה שפחות", אמר ל-230 תלמידיו תוך שהוא מפרט את סדרי הניהול בישיבה לאחר לכתו. בישיבתו אומרים כי דווקא גילוי רוחני הוא שהביא אותו לבחור בדרך הגלות.
ציטוטים משיחת הפרידה
הביא בזמנו שאול שיף, הכתב לשעבר של עיתון "הצופה": "מאוד חשוב להבין שזה לא מהלך דיעבד. כשאנחנו משתדלים בעבודת ה', ה' פותח הזדמנויות שונות, ובשביל כך, ועל-מנת להרים את הקומה של התורה והעבודה למקום יותר גבוה בעומק הפנימי של הדברים, זה המפתח לכל מהלך של הפצת תורה, וקירוב ישראל לאביהם שבשמים. זהו מהלך שיש בו הרבה צער, צער הפרידה. אני אעבור לגור ביישוב בר יוחאי שבגליל. מצד אחד, זהו צער הפרידה והריחוק. אני בעזרת השם אתפלל על כל הישיבה, ועל כל אחד ואחד מכם שיצליח. ואני מבקש שאתם תתפללו עליי שאזכה להצליח במשימות הרוחניות והתורניות שעומדות בפניי...
"כשאבא הולך, הרבה פעמים הילדים מתחבקים זה עם זה, ולכן אני מבקש ממכם שתתחבקו, ותתעצמו באהבה אחד לשני, ושהחבורה כאן תמשיך להתגדל. יש הרבה תירוצים להרבה שאלות. הקושייה שאין לה פתרון היא געגוע. אני יודע להגיד על עצמי, שאני כבר מתגעגע. לפעמים שולחים ילד לישיבה תיכונית, רושמים אותו, מציידים אותו, מביאים אותו לפנימייה, ואחרי שבועיים הוא חוזר ואומר שהוא מתגעגע והוא לא יכול להישאר בישיבה. ולכן אני מקווה שה' ייתן לי כוחות להתגבר על הגעגועים. ובעניין הזה אני רוצה לסיים את דבריי, שהצער הזה של הריחוק שיהיה, כיוון שהוא נעשה אך ורק לעשות בשביל לקרב את ישראל לאביהם שבשמים. אין זה העניין של עייפות או משהו כזה. אינני הולך לנוח כלל וכלל, אלא לעבוד הרבה יותר חזק, זה צעד לא קל בכלל. הן מבחינה משפחתית, והן מבחינות נוספות.
"אני חושב לעצמי, שאותו צער של ריחוק של רב ותלמידיו, ואבא עם בניו. זה הצער שיש לקב"ה. שה' יראה את הצער הגדול שלנו מהריחוק ממנו (הרב טל בוכה). הקב"ה הרי בוכה ואומר 'אוי לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו משולחן אביהם'. הכאב היותר נורא שיש. בימינו יש הרבה בנים שלא יודעים שהם מצטערים בגלל שהם רחוקים משולחן אביהם. שיראה ה' בעוניינו ויתקרב אלינו, ויחזיר אותנו אליו (מתייפח). זה כאב שקשה מנשוא הריחוק הזה. שיראה ה' שאנחנו כל-כך רוצים לעשות כל מה שאנו יכולים בכל כוחותינו רק לעשות את רצונו. מתוך מסירות נפש...", עד כאן דבריו.
הרב טל הוא דמות כריזמטית עם שפת ידיים עשירה, ומבכירי הרבנים החרדים-לאומיים. דעתו נחשבת מאוד, והוא ידוע כבעל דעה תורנית עצמאית, שאינה כפופה למורה-דרכה של הציונות הדתית, הרב צבי יהודה הכהן קוק, או לראשי רבני המגזר בימינו. בעקבות יישום ההינתקות הוביל קו של יחס דו-ערכי כלפי מדינת ישראל. הוא הורה לישיבתו להעביר את חגיגות יום העצמאות ליום ירושלים, יום בו ניכרת יותר הגאולה. הוא מעודד החלפה של מוסדות המדינה כולם בהקמת חלופות אמוניות-יהודיות מתוקנות. בבחירות 2006 המליץ לתלמידיו להצביע למפלגת שס.
