תביעה נוספת הוגשה נגד המכון לרפואה משפטית. משפחה שכולה הגישה לאחרונה תביעה לתשלום פיצויי נזקי גוף, בסכום של 2,500,000 ש"ח, נגד המכון לרפואה משפטית באבו כביר בניהולו של הפרופ' יהודה היס.
התביעה הוגשה באמצעות עורכת הדין ניצנה דרשן-לייטנר.
התובעים טוענים בכתב התביעה, כי המכון לרפואה משפטית נהג בזלזול בקדושת המת, פגע בערכי יסוד של מדינת ישראל ושל זכויות האדם, וביצע מעשה שהוא בלתי אנושי לחלוטין.
התובעים הם לאה ויוסף מורד, הוריה של איריס כהן ז"ל, ואלעד כהן - בנה הקטין של המנוחה.
ביום 16.11.1998 חצתה איריס את הכביש במעבר חציה ונדרסה למוות על-ידי רכב שהגיח מולה במהירות. בתביעה מסופר, כי גופתה של איריס הועברה למכון לרפואה משפטית לנתיחה, שכן הוסבר למשפחה שיש צורך לברר את סיבת המוות ולוודא שאיריס מתה מהפצעים שנפצעה בתאונה. לאחר מכן נקברה הגופה בבית העלמין בראשון לציון.
על-פי כתב התביעה, בחודש ינואר 2002 התקבל בבית התובעים מכתב משר הבריאות דאז, הרב ניסים דהן, המודיע להם כי למנוחה נערכה למעשה קבורה שנייה. "שרידים" מגופתה נקברו ללא ידיעת המשפחה בבית העלמין בקריית שאול, לאחר שאלה לא נקברו בקבורה הראשונה ונשמרו במכון לרפואה משפטית. במהלך פגישה עם נציגי משרד הבריאות גילו בני המשפחה, כי גם עכשיו לא נקברה הגופה בשלמותה, וכי עצמות השוק הימנית של איריס הוצאו מהגופה ונשמרו במכון בתוך צנצנת זכוכית, מבלי לקבל את אישורם או ליידע אותם.
נציגי משרד הבריאות שהגיעו לבית המשפחה הסבירו, כי כדי לשוות לגופה מראה סביר הוכנס במקום עצמות השוק הימנית מקל, וכך נראתה הגופה בלתי פגומה. בחודש פברואר 2002 הועברו עצמות השוק של איריס כהן ז"ל לקבורה שלישית בבית העלמין בראשון לציון, לצד שאר הגופה.
בדוח הנתיחה של המכון לרפואה משפטית נטען, כאילו עצמות השוק הוצאו לצורך שחזור השבר כתוצאה מהתאונה. התובעים טוענים, כי גם אם טענה זו נכונה, היא אינה מסבירה מדוע העצם נשמרה במכון בניגוד לחוק וללא צורך, לאחר השחזור. חוק האנטומיה והפתולוגיה בישראל אוסר לחלוטין על שמירת איברים של נפטרים, ללא הסכמת האדם בחייו.
לא ידוע מהו השימוש שנעשה בעצם, אבל ועדת סגלסון (ועדת בדיקה של משרד הבריאות) קבעה כי המכון לרפואה משפטית נהג לשמור איברי אדם בניגוד לחוק, למסור אותם לגורמים שונים תמורת תשלום, ואף להציג אותם לראווה במוזיאון שהיה פתוח למבקרים מבחוץ.
בכתב התביעה שהוגש בבימ"ש השלום בירושלים דורשת עו"ד דרשן-לייטנר מביהמ"ש לפסוק פיצויים בסכום הגבוה ביותר האפשרי על רשלנות המכון לרפואה משפטית, בטיפול בגופה, ובכך שלא הודיעו למשפחה מעולם על כך שחלק מהגופה היה חסר בעת הקבורה.
בכתב התביעה נאמר, כי "הנזק שנגרם למשפחה הינו צמית ובלתי הפיך". עוד נכתב כי בני המשפחה, שהם אנשים דתיים, רואים במעשי הנתבעים חילול קודש: "על התובעים לחיות מעתה והלאה בחוסר ידיעה משווע מה נעשה באיבריה של בתם... ימיהם הפכו לסיוט אחד גדול ומתמשך".
ארועים נוספים בפרשה
בינואר 2002 פנתה התנועה לאיכות השלטון מבית המשפט העליון להשעות את פרופ' יהודה היס, ראש המכון לרפואה משפטית מתפקידו.
בדיון עצמו גילה פרופ' היס לבג"צ, כי חלק מחברי ועדת סגלסון לא שותפו בניסוח הדוח.
בעקבות האירועים הוגשה כבר תביעה כנגד פרופ' יהודה היס על-ידי הורה של חייל, אשר ככל הנראה התאבד. האב טען, כי במעשי המכון לרפואה משפטית, הם הרגו את בנו פעם שניה.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
