מנכ"ל אל על חיים רומנו עומד להתפטר מתפקידו. על-פי הסכם העבודה שלו, הודעת הפרישה תיכנס לתוקף בתוך שישה חודשים, במארס 2010. רומנו מכהן בתפקיד המנכ"ל - ממארס 2005. קודם לכן, היה משנה למנכ"ל פרטנר והיה מיועד להיות מנכ"ל פרטנר. הוא פרש כאשר התברר שעמיקם כהן, אז מנכ"ל פרטנר וכיום יו"ר אל על, לא מפנה את מקומו.

פרישתו של רומנו מאל על בעיתוי הנוכחי נועדה להותיר די זמן בידי הדירקטוריון לאתר מנכ"ל מחליף, ולאפשר למנכ"ל המיועד להיות מעורב בהכנת תקציב אל על ל-2010.

אל על בתקופתו של רומנו לא השכילה לעשות שינוי מהותי בתרבות הארגונית של החברה וביחסי העבודה בחברה עם המעבר מחברה ממשלתית לחברה ציבורית בשליטת משפחת בורוביץ'. כמו-כן, נכשלה לגרום למדינה לעמוד בהבטחתה להגדיל את השתתפותה בהוצאות הביטחון של החברה.

על-פי הערכות, ובהתאם לגידול של 11% בתנועת הנוסעים ברבעון השלישי של 2009, צפויה אל על לחדש את צמיחתה ב-2010 הודות להתאוששות בתנועת הנוסעים, גידול בתנועה העסקית ועלייה קלה בתנועת המטענים בהשוואה לשפל העמוק של 2008.

רומנו, 55, הוביל כמנכ"ל את יישום התוכנית האסטרטגית אל על 2010 שתכליתה הגדלת המכירות ושיפור הרווחיות באמצעות הצערת צי המטוסים; שדרוג מחלקת העסקים במטרה להגדיל את נתח השוק בתנועה העסקית ובקרב נוסעי הפרימיום האחרים עד ל-60%; גידול משמעותי במכירה הישירה של כרטיסי טיסה באמצעות האינטרנט והמוקד הטלפוני למעל 10% מהמחזור; יצירת ברית עם חברת אמריקן איירליינס (שנפלה קורבן להרעה בדירוג הבטיחות של שדות התעופה בישראל); פתיחת הקו לסאו פאולו; ובאחרונה קבלת אישור ממשרד התחבורה להפעיל קו תעופה לאילת.

נראה שרומנו הותש מהמאבק הבלתי פוסק והמתסכל בוועדי העובדים, וזו אחת הסיבות המרכזיות לפרישתו. רומנו גילה שניהול אל על לא שונה בהרבה מניהול חברת החשמל, אלא שאל על בניגוד למונופול החשמל פועלת בסביבה תחרותית והמנכ"ל שלה צריך להסביר מדי רבעון את תוצאותיה הכספיות. הניסיונות של רומנו להקטין את הוצאות השכר של החברה ב-35 מיליון דולר לשנה, כ-10% מהוצאות השכר הכוללות של החברה, נתקל בהתנגדות נחושה וחד-משמעית של ועדי העובדים הרבים בחברה.

בנוסף, מצא את עצמו רומנו נלחם בתחרות גוברת באל על מצדן של חברות סדירות, חברות שכר וחברות Low Cost כחלק ממדיניות השמיים הפתוחים של הממשלה. זאת על-רקע של גידול של עשרות אחוזים בקיבולת המטוסים מצד אחד וירידה חדה בביקוש בעיקר של התנועה העסקית מצד אחר. העלייה במחירי הדלק הרעה את הרווחיות בקווי התעופה הטרנס אטלנטיים ובהטסת מטענים למזרח הרחוק.

ניסיונו למתן את ההרעה בתוצאות הכספיות של אל על - בדומה למרבית חברות התעופה בעולם - באמצעות הפחתת התשלומים לעובדים, נכשל. הוא נאבק בעובדים על הטבות מוגזמות וחסרות בסיס כמו גילום המס על כרטיסי חינם לעובדים, על השתתפות בעלות ארוחות, על גובה דמי ההבראה, על קיצור משך השהייה בחו"ל של צוותי אוויר ועל קיצור זמן המנוחה של דיילי אוויר.

העובדים בראשות יוסי לוי, מזכיר נציגות עובדי החברה, סירבו לדרישותיו, אף כי רומנו ויתר על 15% מהשכר המגיע לו ב-2009 ו-20% מהשכר המגיע לו ב-2008 בהיקף כולל של 1.2 מיליון שקל. הם איימו להשבית את החברה באוגוסט, אחד החודשים העמוסים ביותר בתנועת הנוסעים האווירית והקריטיים לתוצאותיה הכספיות של החברה.

רומנו מחזיק ב-295 אלף מניות אל על בשווי 268 אלף שקל, שהם 0.06%. מניית אל על עלתה ב-36% מתחילת 2009 וירדה ב-65% ב-5 השנים האחרונות. שכרו ב-2008 הסתכם ב-4.9 מיליון שקל, כולל מענק של 3.2 מיליון שקל.