שופט בית המשפט העליון תאודור אור, מציע בפסק דין שנתן בערעור אזרחי (ע.א. 7942/99) לבטל את החזקה - המעבירה את נטל
ההוכחה בדבר גיל הפרישה, לידי ניזוקים שאיבדו את כושר עבודתם.
עשרות שנים הכירה הפסיקה בחזקה הניתנת לסתירה, לפיה אדם פורש מעבודתו בגיל 65. בהעדר ראיות אחרות, היתה זו נקודת המוצא של בתי המשפט לצורך חישוב הפיצויים של ניזוקים שאיבדו את כושר עבודתם. המשמעות היתה, שניזוק שביקש פיצויים בגין אובדן כושר השתכרות לשנים מאוחרות יותר של חייו, נאלץ להציג ראיה שלא היה פורש בגיל זה.
בפסק דינו של השופט תאודור אור שניתן היום (18.1.01), הציע השופט לשקול מחדש האם יש מקום לשימוש בחזקה כזו. השופט אור נאחז בדבריו של השופט ברנזון בפסק דין משנת 1964, שבו הביע דעתו שבעתיד יהיה מקום לשקול את ביטול החזקה.
לדעת השופט אור, העת הזו הגיעה. כיום רוב העובדים מחפשים תעסוקה גם לאחר גיל 65. אמנם זהו גיל הפרישה הקבוע במדינה, אך אין משתמע מכך שאדם ממוצע אכן יפרוש בו. טבעי שאדם שכוחו עוד במותניו ימשיך לחפש עבודה, שהרי, בין אם הוא מקבל פנסיה ובין אם לא, היותו מובטל יגרום לירידה ברמת החיים אליה הורגל. בימינו, מקצועות רבים אינם דורשים מאמץ שבן 65 אינו מסוגל לבצעו. הדגש הוא על ידע ומומחיות, ולא על יכולת פיזית. כמו כן ישנה עליה בתוחלת החיים, וישנן התפתחויות רבות במדע הרפואה, אשר בוודאי מאריכות את שנות העבודה. לצד אלו יש להוסיף גם את הפסיקה האחרונה המבטלת אפליה בעבודה על רקע גיל.
לדעת השופט תאודור אור, יש לפתוח נושא זה לדיון, אך עד אז ההלכה הקיימת היא הקובעת. יחד עם זאת, באשר לערעור דנן - הערעור התקבל בפסק דינו של השופיט אור, ובהסכמתם של המשנה לנשיא שלמה לוין, והשופט אליעזר ריבלין.
