|
שילמה את המחיר. יעל [צילום: עידו לביא, עכבר העיר]
|
|
|
|
|
"רק לעתים רחוקות טועים אם מסבירים מעשים קיצוניים מתוך אהבת כבוד, מעשים בינוניים מתוך הרגל, וקטנוניים - מתוך פחד".
פרידריך ניטשה, אנושי, אנושי מדי.
הכבוד, ובעיקר רדיפת הכבוד, מאפיין יותר מדי אנשים בהישרדות 3, והוא גם הסיבה לשלוש מתוך ארבע ההדחות עד כה: מיטל הלכה בגלל הכבוד הרמוס שלה, ריקי בגלל הכבוד האמהי שלה, ואליהן מצטרפת גם יעל - שבראש רשימת הטעויות (הארוכה!) שעשתה בפרק הזה עומד מניע אחד קטן ועלוב: העלבון שהיא סופגת יום יום מזיו, שהוא אגב לא רק אבי-אבות רודפי הכבוד, אלא הכבוד בכבודו ובעצמו. ולכן אין דבר שיעצור בסופו של יום את נפילתו, וכשזה יקרה - אין דבר שיעצור את השמחה לאיד.
ובכל זאת, מדהים לגלות כל פעם מחדש איך רגשות קטנוניים כל כך הם הדבר היחיד שגורם לאנשים להניע את עצמם לפעולה. כי מה גרם ליעל לפרק את הברית? לא החשש שלה מברית גברים או מזה שאי-אפשר לסמוך על שי וזיו, אלא העלבון. כי ליעל לא אומרים "אל תפריעי, אני מדבר עכשיו". ליעל לא מדברים ככה, בטח לא עכשיו כשהיא בלי האיפור ובלי המסקרה שלה. זה מספיק קשה. "השבט בכלל לא מכיר אותי", היא אומרת ובמילותיה מהדהדת חולשתה: רק תתעניינו בה, רק דברו איתה על עצמה - והיא שלכם.
איש לא מתעניין ביעל, בטח לא שי וזיו, ועלבון הוא נקודת מוצא מזעזעת בשביל לבצע מהלך פוליטי. ואכן, יעל התאמצה לדרוך על כל מוקש ולזנק על כל רימון: למרות שהחוליה החדשה במזימה שלה היא חנוך, היא פנתה קודם להדס, ושיתפה בסוד העניינים את האדם הכי מאויים באי, ולכן זה שלא יהסס להשתמש במידע כדי להציל את עצמו. היא לא עשתה כמעט דבר כדי לשקם את אי האמון של חנוך בה ובנטלי לאחר ההצבעה הכושלת הקודמת. ולבסוף, היא החליטה ליישר קו עם הסקוריטטה של שי וזיו ולחזור להדיח את הדס, מעשה קטנוני שכל כולו פחד מהדחה.
אבל הדבר הכי מענג היה השאננות שבה הגיעה למועצת השבט, הזחיחות, המלאה (שוב) בכבוד עצמי, שבה דיברה אל הדס, בזמן שהיא עיוורת למהלכיה שלה: וככל שהייתה זחוחה יותר, ככה הכאפה שחטפה התלבשה טוב יותר על העורף שלה.
המנצחת הגדולה כביכול של הפרק הזה היא הדס. במצבה הנואש, היא אכן ניצלה בצורה אופטימלית את טעותה של אחת המתמודדות. היא גם גילתה הבנה לא מעטה בבני אדם כשפנתה לשי ולא לזיו וסיפרה לו על המזימה של יעל.
חזרתם של ארבעה מתמודדים מאי המודחים טורפת את הקלפים ונותנת להדס עוד צ'אנס. אבל כדי לשרוד לאורך זמן, צריך לראות האם מדובר במפנה בהתנהגות שלה או ביציאה חד פעמית. כל עולמה הפנימי של הדס שאוב מספרי פנטזיה (שזה כבר מצב טוב יותר משל כמה חברי השבט). השאלה היא האם "הסיפור שאינו נגמר" הוא השראה טובה לספינים פוליטיים. ההימור שלי הוא שלא.
גם לחנוך כדאי להקדיש כמה שניות. ההערכה שהוא מייצר בקרב המתמודדים האחרים היא מה שהגן עליו עד כה, למרות שאינו בברית ולמרות החיסרון הפיזי שלו, שכבר בא לידי ביטוי במשימות. מן הסתם, הוא היה מודע לברית המחומשת ובכל זאת תמך באופן ברור בברית הבנים, כי הבנות שיקרו לו וכי הוא "נאמן לעצמו". האם הוא בוק פוליטי או שהוא פשוט המתין שמישהו אחר יעשה טעות וישבור את הברית? כנראה שמשהו בין לבין. ובכל זאת, בניגוד להדס, לחנוך יש אופציות טובות יותר עם שינוי השבטים. כי שינוי הוא מצב שבו תכונות כמו יציבות ואמינות הן מצרך מבוקש.