הסעות נפרדות ועבירה על החוק

עמותה שהפעילו חברים בחסידות תולדות אהרון מבית שמש, חסידות שאליה משתייכת גם האם החשודה בהרעבת בנה, הפעילה קווי תחבורה ציבורית ללא מכרז וללא כל אישור ובאופן המנוגד למטרותיה ולתקנותיה של העמותה כפי שאושרו על-ידי רשם העמותות. זאת תוך גריפת רווחים במיליוני שקלים לשנה.

עמותת 'נועם החסד בית שמש' הוקמה כאשר מטרתה המוצהרת היא "לקיים שיעורי תורה ולהפיץ יהדות" אך למעשה הפעילה קו הסעות קבוע בין ירושלים לבית שמש. בקו ההסעות שהפעילה העמותה השתמשו חרדים רבים שהיו מעוניינים בנסיעה בקווי 'מהדרין' הכוללים הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים.

במסגרת פעילות זו גבתה העמותה דמי נסיעה מכל נוסע שהשתמש בשירותי הקווים שהפעילה. הגבייה, שאסורה על-פי חוק, נעשתה בכיסוי של תעודת חבר או של תרומה לעמותה. מדי חודש הרוויחה העמותה סכום של כ-750 אלף שקלים - כתשעה מיליון שקלים בשנה. בית המשפט אף העלה תהיות גדולות מאוד לאן הגיעה אותה הכנסה.

בין היתר נטען כי בפעולותיהם עברו מנהלי העמותה עבירות של פעולה בניגוד לתקנון העמותה ולמטרותיה - זאת משום שבהגדרת מטרות העמותה נכתב כי היא נוסדה כדי "לקיים שיעורי תורה ולהפיץ יהדות". זאת בעוד שהפעילה קו הסעות יומיומי וקבוע מבית שמש לירושלים ששימש גברים, נשים וילדים באופן שעל פיו ברור שלא מדובר רק בהסעות לשיעורי תורה אלא בקו הסעות חילופי המשמש את הנוסעים לכל צרכיהם.

על-מנת לחזק את טיעוניו צירף המנהל המיוחד שמונה לעמותה שבפירוק דוח של רואה חשבון נועם שגיא, אשר אישש את הטענות בדבר הניהול הכושל של העמותה. הדוח אף התקבל על-ידי בית המשפט כראיה קבילה ולא כעדות שמיעה חסרת בסיס.

מנגד, טענו המשיבים כי פעולתם בעמותה נעשתה בהתנדבות וללא כל כוונת רווח. לטענתם, החשדות בדבר רווחים מופלגים הינם מופרכים לגמרי. לדבריהם, הפעלת קווי המהדרין נעשתה מטעמי השקפה של הקהילה שבה הם חברים ומשום שהפרדת הסעות היא "נשמת אפה של העמותה".

אחד המנהלים, שלמה הירש, הודה שניהול העמותה היה כושל, אך כפר בטענה שנעברו עבירות מרמה. עוד ציין כי משום שמדובר בעמותה ללא כוונת רווח היה סבור שלא חלה עליה חובת ניהול ספרים.

"את כשליו הוא מתרץ בשלל תירוצים כגון עבודה התנדבותית, חוסר מקצועיות, חשיבות פעילויותיה של העמותה וכיוצא בהם - אשר ודאי אין בהם כדי להצדיק חריגה מהוראות החוק", נכתב בפסק הדין.

בין היתר, נמצא כי העמותה אומנם ניהלה חשבון בנק, אך שילמה את מרבית הוצאותיה במזומן. כמו-כן לא נמצאו חשבוניות שמעידות על הדפסת פנקסי קבלות של העמותה, לא נמצאו פרוטוקולים של אסיפות חברי העמותה אם בכלל היו כאלה.

בסיכום דבריהם, הודו המשיבים כי ראוי שיושת עליהם קנס כספי גדול: "נוכח האמור מתבקש כבוד בית המשפט לדחות את תביעתו הבלתי מבוססת של המנהל המיוחד לחייב את המשיבים לשלם לעמותה שבפירוק, כל סכום שהוא, ובוודאי לא סכום הזוי של שניים וחצי מיליון שקלים".

בפסק דין שנמסר בבית המשפט המחוזי בירושלים על-ידי השופט יוסף שפירא חוייבו מנהלי העמותה לשלם לעמותה סכום של 2.5 מיליון שקלים. זאת לאחר שנקבע כי ביצעו שורת מחדלים ועבירות בתחום הפלילי, בתחום המיסוי ודיני התאגידים.

"המשיבים הם שגרמו לכך שלא הייתה הנהלת ספרים כדין בעמותה, לפיכך אין מקור לקבלת נתוני אמת. במצב זה עובר הנטל לכתפי המשיבים להוכיח את הסכומים שהיו אמורים להיכנס לחשבונה של העמותה. מכאן שיש להסתמך על החישוב שנעשה בפסק הדין, שם נקבע הסך של תשעה מיליון שקלים", נכתב בפסק הדין.

עם זאת ציין השופט כי הסכום שנתבע מן המשיבים צומצם מטעמים פרקטיים לסך של 2.5 מיליון שקלים בלבד.

"למעשה, כל שטענו המשיבים לעניין גובה הסכום הוא שהינו 'הזוי' - טענה שאינה יכולה להתקבל, מה גם שהמשיבים לא ביקשו לחקור את החוקר על הדוח שהכין ושהגיש. כך גם אין כל תימוכין לטענה כי בסופו של יום לא היו כל רווחים מהפעילות וכי מצבה הכספי של העמותה היה מאוזן. לפיכך, חסד עשה המנהל המיוחד עם המשיבים כאשר תבע 2.5 מיליון שקלים בלבד".

בית המשפט קבע כי המנהלים, יעקב יצחק וייס, שלמה הירש, יצחק שטיינברגר, מנחם הירש ואהרן אייזנר, ישאו בנטל התשלום על-פי המפתח הבא - הירש ישלם 45% מסכום הקנס וכל השאר יחוייבו בשיעורים של 25% ו-30% מנטל התשלום. כמו-כן חויבו בתשלום הוצאות המשפט של המנהל המיוחד שמונה לעמותה בסך 30,000 שקלים.