זהר פרץ-ארז הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב, על-פי הודאתו, בעבירות של מעשה מגונה, חבלה חמורה, תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים במספר מקרים.
מכות קשות ואיומים
על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, היה פרץ חברה של המתלוננת במשך 5 שנים, ובשלושת החודשים האחרונים הם גרו יחד. ביום 12.5.08, בשעה 16:30 לערך, כאשר חזר מעבודתו וראה כי היא משוחחת בטלפון עם אביה, פרץ ויכוח בין השניים במהלכו, החל הנאשם לדחוף ולהכות אותה, קילל אותה ואיים עליה ברצח. אחר-כך המשיך וסטר לה סטירות חזקות בפניה, דחף אותה לכיוון המיטה, התפשט והפשיטה בכוח מבגדיה ותוך כדי כך קרע את חולצתה מעליה, תפס בידיה וריתקה למיטה ושכב עליה כאשר איבר מינו על פלג גופה התחתון, וזאת בכוח ובניגוד לרצונה, כאשר כל אותה עת המתלוננת בוכה, צועקת ומתנגדת, כך שפרץ לא הצליח לבצע את זממו.
בהמשך תפס פרץ את המתלוננת בשערותיה, משך אותה בעודה עירומה לכיוון המקלחת, שם, התיז עליה מים קרים וכשניסתה להזדחל מתחתיו כדי להימלט ממנו, חבט בה באגרופים ופגע בעוצמה בצד שמאל של פניה וגרם לה לשבר באף. המתלוננת התמוטטה, אך הנאשם המשיך לבעוט בה. באותו יום, סמוך לשעה 23:00, כאשר המתלוננת שוחחה עם אמה, איים עליה פרץ שאם תגיד משהו "היא מתה".
שמונה ימים לאחר מכן נאות הנאשם לקחת את המתלוננת לקופת החולים, ובדרכם חזרה, התפתח ביניהם ויכוח נוסף והנאשם שוב היכה את המתלוננת, משך בשערותיה, דחף אותה לקיר, היכה אותה באגרופים בגב, סטר לה, קילל ואיים עליה: "עכשיו אני לא יודע מה אני עושה לך, אני הולך לזיין אותך".
הצעירה לא יכלה להתנתק מחברה האובססיבי
לחובתו של פרץ, עבר פלילי של שתי עבירות שעניינן החזקת סמים לצריכה עצמית, מלפני כעשור. המוטיב הבולט בתסקירי שירות המבחן היה חששו מריצוי מאסר בפועל, וחרטתו נבעה מחשש זה. שירות המבחן לא בא בהמלצה קונקרטית לשלבו בטיפול.
ומה באשר לקורבן? תסקיר הראה שמצבה הנפשי קשה מאוד. המתלוננת תיארה קשר שתלטני-אובססיבי בינה לבין פרץ, שנהג לעקוב אחריה, התקשר אליה בתדירות גבוהה ותבע לדעת היכן ועם מי היא נמצאת בכל רגע נתון. לאורך השנים החלה לחוש מחנק בקשר והבינה שהיא לכודה במערכת של מעקבים והגבלות, מורחקת מקשרים חברתיים קודמים ומוסתת כנגד הוריה. היא גילתה סימני התנגדות וביקשה להיפרד מפרץ, אך בסופו של דבר נכנעה לתחינותיו והבטחותיו. ברבות הזמן, גברו האיומים והאלימות כלפיה והפחד השתלט עליה ושיתק אותה מולו, עד כי התקשתה להיחלץ מהקשר עימו.
הסניגור: שיקום עדיף על כליאה
הסניגור הפציר בבית משפט המחוזי לבחור באפיק השיקום ולהעדיפו על פני ההיבט המניעתי וההרתעתי של הענישה. לדבריו, מדובר בבחור צעיר כבן 32, בעל עבר פלילי, שאינו מכביד, ישן ולא מאותו סוג, שסבל טראומות ממשיות בתקופת מעצרו. "הנאשם הודה והורשע בכתב אישום מתוקן שחומרתו פחותה מכתב האישום המקורי וחסך, מעבר לזמן שיפוטי יקר, את הטראומה שבעדות המתלוננת בפני בית המשפט. אין מדובר בדפוס חיים, אלא באירוע אחד מתמשך, חריג בהתנהגותו של הנאשם שפיצה את המתלוננת בסך של 20,000 שקל". הסניגור הוסיף, שהליך שיקומי יועיל לפרץ ומנגד, האינטרס הציבורי יבוא על סיפוקו, כך שאין תועלת בשליחתו לכלא.
היכה ללא חרטה
בית משפט המחוזי ציין בפסק הדין, שבשני התסקירים בעניינו של פרץ, לא צוין שהביע צער או חמלה ואף לא רגישות לקורבן אלא התמקד בפחדיו ובחששותיו ממאסר. "במעשים בהם הורשע הנאשם טבועה חומרה מופלגת, הן מהפן של האלימות והן מהפן המיני. מעשיו משלבים אלימות פיזית, התעללות והשפלה מינית, הטלת טרור ופחד על המתלוננת, שבוצעו לאורך זמן וגרמו, מעבר לפגיעה הפיזית הקשה של שבירת אפּה, גם לפגיעה בדימויה העצמי. כל אחד מהמעשים, כשלעצמו, חמור דיו, אך צירופם בוודאי משווה להם את חומרתם היתרה.
"הגם שהנאשם הביע בפנינו חרטה, אנו התרשמנו כי לא הִפנים את התוצאות הקשות שגרמו מעשיו למתלוננת. עיוותי החשיבה שמאפיינים גברים מכים ניכרים גם בנאשם. הוא מרוכז כל כולו במצוקתו בשל החשש מפני שליחתו למאסר, וזולת הבעת צער מילולי בפנינו על פגיעתו במתלוננת - אין ביטוי לכך בתסקירי שירות המבחן, שהוא הגוף המקצועי שמחווה את דעתו בפנינו. בנסיבות אלה קם חשש שהבעות הצער, החרטה והאמפתיה עם כאבה של המתלוננת - הינן מן השפה אל החוץ.
"למגינת לבנו תופעת האלימות פושה בחברה הישראלית. מדי יום אנו נחשפים לגברים המנצלים את חוסנם הפיזי, כנגד חלשים מהם המתקשים להתגונן מפני התנהגותם האלימה. דומה, כי הפסיקה העקבית והאחידה בנושא האלימות בכלל, ובין בני זוג בפרט, מוכרת ונהירה לכל. בתי המשפט שנו וחזרו על ההכרח לנקוט מדיניות ענישה קשה וכואבת כלפי גברים מכים, אלימים, משפילים ומתעללים, ההופכים את בנות זוגם לשק חבטות, מטרה לפריקת יצרים, דחפים ותסכולים.
בית המשפט לא מפקיר נשים לחסדי בני-זוגן
"במקרים של אלימות, וודאי אלימות חמורה, שלוּותה גם באלימות מינית, כגון זו שביצע הנאשם. במקרים כגון דא, אין לתת משקל משמעותי לנסיבות אישיות. אלה מתגמדות אל מול ההכרח להגיב בתגובה עונשית מרתיעה וחד-משמעית, המגלמת בתוכה מסר לנאשם ונאשמים כמותו, כי מי שינהג בבני אדם כאילו היו חפץ דומם, נטול רגשות שאינו חש כאב - יידרש לשלם את מלוא המחיר העונשי על מעשיו.
"ככל ששבנו ובחנו את העובדות, הנתונים והנסיבות, כך הלכה ונתחזקה דעתנו, שלא נוכל במקרה זה להטות את הכף לצד הקולא. אין אנו עוסקים בפרץ אלימות בודד, היכול להיחשב כעניין חולף של איבוד שליטה. אין גם מדובר באלימות של מה בכך, אלא בתוקפנות ברוטאלית ומכוערת שקלסתרה קשה ומפחיד, הן בהיבט של צורותיה ואופניה, והן, ובעיקר, בביטויים של התעללות, אטימות לב וקהות-חושים, השפלה ורמיסת כבודה של המתלוננת כאדם וכאישה והתוצאה של פגיעות גוף ונפש. בית המשפט סבור, כי אדם שנוהג כך בזוגתו, שלטענתו אוהב אותה ועימה הוא אמור לחלוק את חייו - ומי שמהלך עליה אימים, מתחקה אחריה, מתעלל בה ומאיים על חייה - מקומו בבית האסורים.
"סברנו, כי המסר האמור לצאת במקרה זה מבית המשפט הינו, כי מי שמעז להרים יד על זולתו, יישא את המחיר העונשי ההולם את מעשיו. סלחנות מצד בית המשפט בענישה מקלה נוכח אלימות כה קשה, כמוה כהשלמה עימה, כהתפשרות עם ערכים ונורמות שהחברה אמורה להגן, והפקרת נשים לחסדי בני זוגן".
בסופו של דבר בית המשפט גזר על פרץ את העונשים הבאים: 42 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי הימים שהיה עצור מיום 21.5.08 עד 24.7.08. כמו-כן, 12 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו על העבירות בהן הורשע או על עבירות אלימות מסוג פשע, ו-20,000 שקל פיצוי למתלוננת ששולמו. "תשומת לב שלטונות בית המאסר מופנית לכך שעל-פי תסקיר שירות המבחן קיים חשש שהנאשם עלול לבצע ניסיון אובדני ולכן יש לתת את הדעת על תנאי מאסרו. כן נמליץ שבמידת האפשר יעבור הנאשם, במידה וירצה בכך, הליך טיפולי בתקופת שהותו בבית הכלא".
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
