תשלום מיסים נתפס במחקר כפעולה קולקטיבית עבור הקופה הציבורית. שלושה עמודים בלבד מתוכו מוקדשים, בהתבסס על הממצאים, לשיטות להגביר את הגבייה.

המחבר מציע לקשור בין מתן שירותים עירוניים לתשלום ארנונה - לא שילמת לא תקבל. מדוע ערבים משלמים לחברות הכבלים והלווין, לחברת החשמל ולבזק? כי המוצר הוא פרטי ולא ציבורי, וברגע שלא ישלמו ינתקו להם את ה"שאלטר". לא ניתן אומנם להחיל זאת באופן גורף, ולמנוע שירותים חיוניים. כמו-כן, גם התושב שאינו משלם נהנה מתאורת רחוב ומגן ציבורי.

המחיר למ"ר גבוה מאוד. על שטח של 200 מ"ר משלמים מעל 6,000 שקל בשנה, 480 בחודש. בסקטור היהודי משלמים יותר – 589 שקל בחודש, אבל עדיין יש פער אם מנתקים זאת מהמצב הסוציו-אקונומי הנמוך של הערבים. יש צורך להפחית את הארנונה, לא רק במגזר הערבי. מתברר שחיוב הארנונה מהווה 6.9% מהכנסתה הממוצעת של משפחה ערבית לעומת 4.6% של משפחה יהודית. הדבר נובע מן העובדה שההכנסה הממוצעת של משפחה יהודית היא פי שניים מזו של הערבית. "עובדה זו מחייבת מחשבה שנייה לגבי שיטת הארנונה הרגרסיווית הקיימת, שאין לה כל קשר להכנסות האזרח. צריך לציין גם שאחוז התושבים המשלמים ארנונה הוא כמעט פי שניים מאחוז הגבייה. כלומר, רוב החובות נוגעים לפלח קטן מהאוכלוסיה", אמר חאג'.

ההצעה השלישית של ד"ר חאג' עניינה חינוכי – לחנך לטיפוח השייכות לקהילה וגילוי מעורבות תוך חיזוק ההון החברתי. המרקם החברתי היום מלא שסעים בין חמולות שעליהם יש לגשר, בכל מיני פעילויות משותפות, טקסים מלכדים ואפילו לשלב את הנושא בתוכנית הלימודים.

החוקר מפריך שני מיתוסים על הגורמים לאי-ההיענות לתשלום מיסים עירוניים מצד האוכלוסיה הערבית בישראל: האחת - "שימוש בכוח, המתבטא באכיפה בלתי מתפשרת יכול להביא להעלאת שיעור הגבייה", והשנייה - "ערבים אינם משלמים מיסים עירוניים בגלל הרגשת ניכור והרגשת אי-שייכות למדינה". בעוד שהראשון נכון באופן חלקי ומוגבל, לשני אין ביסוס - לסכסוך הערבי-יהודי ולתחושת ניכור שחשים חלקם למדינה אין כל השפעה על ההיענות לתשלום מיסים.