הנשיאה התייחסה בדבריה גם לבני משפחותיהם של השופטים החדשים ואמרה כי גם הם יחושו בקרוב את ה"סביבה החדשה". מדובר בסביבה שבה גם בני המשפחות יהיו ב"מוקד של התעניינות מחוץ, ובמרכז הצורך למתן תמיכה גיבוי מהבית". היא קראה לבני המשפחות לקבל על עצמם מעמד זה "בכבוד ובנפש חפצה כחלק ממשפחת השופטים המורחבת".

על-רקע העובדה כי מדובר בהצטרפותם של 43 שופטים, שמרביתם מיועדים לכהונה בבתי משפט השלום, הנשיאה חשפה כי היא שוקלת הרחבת סמכויות בבתי משפט השלום, באמצעות קביעת מחלקות לעניינים מנהליים כמו בבתי משפט מחוזיים. זאת מאחר שבתי משפט השלום "מהווים את המסד שעליו נשענת מערכת בתי המשפט על ערכאותיה השונות".

תפקידם של השופטים מורכב, אומרת הנשיאה. מצד אחד עליהם לאכוף את החוק "בתקופה של התגברות הפשיעה", אך אכיפת החוק היא "גם ההגנה על זכויות האדם, הגנה על הפרט, הגנה על החלש מפני שימוש לרעה בכוח לרבות השימוש בכוח השלטון. השופטים הם גם המופקדים על מתן סעד שיפוטי בתקופה של משבר כלכלי, בתקופה המתאפיינת בהתגברות המצוקות הכלכליות והפערים החברתיים".

היא הדגישה כי "עול הכהונה המשפטית אינו קל. שופטי ישראל אשר מלאכת השיפוט הוטלה עליהם זקוקים לכל תעצומות הנפש לעשות משפט, להבחין בין טוב לרע, להכריע הכרעות קשות על-פי מיטב מצפונם ושיפוטם. אין על השופט אלא מרות הדין, הוא אינו תלוי באיש; ואחריותו היא כלפי הציבור בכלל, וכלפי המתדיינים שבפניו. זוהי גם הבדידות של השופט בעבודתו היומיומית". שופט צריך לדבריה להיות "קשוב לטוענים בפניו, לבעלי הדין ולעורכי הדין, לגלות אורך רוח, לב פתוח, כמו שנאמר במקורותינו 'לב שומע', לנהל את ההליך שבפניו על-פי מיטב שיקול הדעת והמזג השיפוטי. לא להיגרר בדיון ולא לגרור אותו, לנהלו ביעילות שלא על חשבון האיכות".