בית משפט גזר (יום ג', 3.11.09) על האם מבית שמש, המכונה "אימא טאליבן" ועל בעלה, עונשי מאסר. האם המיוצגת על-ידי עו"ד גיל דחוח, נשלחה ל-4 שנות מאסר בפועל בגין התעללות ותקיפה חמורה של שישה מתוך 12 ילדיה. בעלה המיוצג על-ידי עו"ד יאיר נהוראי, ירצה שישה חודשי מאסר בגין התעללות ואי דיווח על מעשי אשתו.

בהחלטה כתבה השופטת נאוה בן אור כי מדובר בפרשה של אם הסובלת מהפרעת אישיות קשה. הפרעה זו אינה מחלת נפש ואינה משחררת אותה מאחריות למעשים, יחד עם זאת אין מדובר במעשיים שעניינם רוע ורשעות. "יכולתה של הנאשמת להתמודד עם קשיי החיים, עם הילדים הרבים שנולדו במרוצת השנים, בלא שעמדה לרשותה כל עזרה, לא ממשפחתה, עימה ניתקה כל קשר, ולא משירותים חברתיים שכשלו בהתערבות ובהושטת עזרה, הלכה ופחתה עם השנים", כתבה בן אור והוסיפה כי מעדות ילדיה עולה שהתנהגותה "לא הייתה מתוך רוע לשמו, מתוך יצר של רשעות, אלא בשל קשייה הנפשיים".

הפקיר את הילדים לנחת זרועה

מאידך, השופטת מתחה ביקורת דווקא על האב שלא נטל אחריות כנדרש מהמצב ולא מנע את ההתעללות. "קשייה של הנאשמת ואישיותה הטילו על הנאשם אחריות רבה יותר לנקוט עמדה תקיפה ולמנוע את מעשי ההתעללות. תחת זאת, בחר להימנע מעימות עם הנאשמת, והפקיר את ילדיהם לנחת זרועה. לעיתים, לא שכיחות, אף שיתף פעולה באורח אקטיבי. אישיותו הפאסיבית והחלשה הביאה לבחירתו המודעת להתעלם מן המתרחש. התנהגותו, הגדושה במידה רבה ביותר של פחדנות, גרמה אכזבה לילדיו, בהבינם שאין הוא מסוגל להגן עליהם. התנהגותו נתפסת בעיני ילדיו ככישלון שיסודו באישיות חלשה".

באשר לילדים, אלו, מלבד אחד מהם - ד', גילו לדברי השופטת "תעצומות נפש". למרות החוויות הקשות שעברו "ביקשו על נפשם של הוריהם". מתוך ראיית קשייה של אימם וחולשת אביהם ביקשו "לא להשיב להם כגמולם על התעללותם בהם. עמדתם נראתה בעיני כנה ואצילית". באשר לד', "הוא אינו יכול למחול, ואיש אינו יכול למחול במקומו. עם כל הקשיים הנובעים מאישיותה של הנאשמת, היא הייתה בעלת יכולת לרסן את עצמה, ולא לנהוג בו באכזריות שנגולה במהלך המשפט. בכל הנוגע לנאשם, מן העדויות שנשמעו בפניי במהלך המשפט עולה, כי יחסית להתנהלותו ביחס ליתר ילדיו, על ד' ניסה לגונן במידה כלשהי ולדאוג לצרכיו, אך גם כלפיו חטא במחדלים קשים. עינויי הנפש והגוף של הילד - היום נער - האומלל הזה, שלא יכול היה להגן על עצמו, חייבים יהיו לקבל את ביטויים הייחודי בשיקולי הגמול".

הנאשמת מתעללת בעצמה

בשל מצבה של הנאשמת, "יום מאסר אחד שלה, שקול כנגד ימי מאסר רבים של אסירים 'רגילים'", כתבה בן אור. "חייה אינם חיים שם. התנהלותה, כמי שעוטה על גופה שכבות על גבי שכבות, עסוקה כל היום בתפילות, ניזונה מאוכל מיוחד, ומזניחה היבטים חיוניים של צרכים פיזיים, החלה זמן ניכר בטרם העלתה על דעתה שהתנהגותה כלפי ילדיה תשמש בסיס לאישום פלילי. במידה לא מבוטלת, מתעללת הנאשמת גם בעצמה. אין ספק בליבי, שהתנהלותה בכלא מבטאת את הפרעת האישיות החמורה ממנה היא סובלת. על בית המשפט להיזהר, אפוא, ולעמוד על משמר האבחנה בין ענישה חמורה לבין ענישה אכזרית".

בסיכום דבריה כתבה בן אור כי "שיקולי גמול מחייבים מתן ביטוי להוקעה ולסלידה שבמעשיהם של הנאשמים על דרך של מאסר בפועל. עם זאת, יש להבחין בין הנאשמת, שהתעללה במהלך שנים ארוכות בילדיה באופן אקטיבי, לבין הנאשם שחטא בעיקר במחדל קשה וממושך". לפיכך על האם נגזרו ארבע שנות מאסר ועל האב שישה חודשי מאסר בפועל.