כשמונה שנים לאחר רצח התינוקת שלהבת פס בחברון, דחה (יום ג', 10.11.09) בית משפט תביעה של משפחה פלשתינית בגין נזקים על פעילות כוח צה"ל בביתה. מדובר במשפחת אבו סנינה, שבביתה בגבעת אבו סנינה (גבעת שלהבת), התמקמו חיילים כדי למנוע המשך ירי צלפים לעבר היישוב היהודי בחברון. השופטת מלכה אביב קבעה כי מדובר בפעולה מלחמתית הפוטרת את המדינה מפיצוי. כמו-כן, דחתה טענות כי חיילי צה"ל גנבו כסף ותכשיטים. השופטת מתחה ביקורת על המשפחה התובעת שניסתה לדבריה לקבל כספים שאינם מגיעים לה מהמדינה ולהתעשר על-חשבון הציבור.

מדובר בתביעה בעקבות פעילותה של יחידת צה"ל בגבעת אבו סנינה (גבעת שלהבת), לאחר הרצח בשנת 2001 של התינוקת שלהבת פס בידי צלף פלשתיני. התינוקת נרצחה בעת שטיילה בעגלה עם אביה ביישוב היהודי בחברון. התובעים, בני משפחת אבו סנינה, טענו באמצעות בא-כוחם עו"ד קופטי מאזן כי חיילי צה"ל, ששהו במתחם בבעלותם הכולל ארבעה בניינים, הרסו והשחיתו את רכושם ורהיטיהם, ואף גנבו כסף ותכשיטים.

לפעולה נשלחה יחידה מובחרת

כאמור, בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי מדובר היה בפעולה מלחמתית שבגינה המדינה אינה חייבת בפיצוי. השופטת אביב ציינה כי באותה תקופה היה ריבוי של אירועי טרור בארץ: "מאות אזרחים תמימים חפים מפשע נהרגו בפעולות טרור רצחניות". פעולה ספציפית זו באבו סנינה, באה לאחר "הירי האכזרי של צלף אל עבר עגלת התינוקת שלהבת פס" וכדי "למנוע את המשך פעולות הטרור כנגד הישוב היהודי בחברון", היא דחתה טענות התובעים כי מדובר היה בפעולת "תצפית וסיורים" ולא פעולה מלחמתית. צה"ל, לדבריה, לא היה בוחר לפעולה שולית של תצפית את היחידה 202 שנשלחה למקום - "אחת היחידות בעלות המוניטין הרב כיחידה מבצעית משובחת".

השופטת דחתה טענות כי החיילים השחיתו והזיקו לרכוש, וקבעה כי מהצילומים שהובאו בפניה עולה כי מדובר ב"מהפכה" שהותירו החיילים בגלל שימוש ברהיטים כדי למגן את הבית, אך לא בהשחתה. היא הוסיפה כי החיילים אינם צריכים בצאתם מהבית לסדר את החפצים בתוך הארונות. "מדובר בחוסר נוחות ועוגמת נפש גבוהים - רע הכרחי המלווה פעולה צבאית".

לא ייתכן שכל החיילים גנבים

בהחלטה נדחו גם טענות כי החיילים גנבו כספים ותכשיטים. לא השתכנעתי באמיתות טענות התובעים, כתבה השופטת. "דומה כי הם כעוסים, מטבע הדברים, על החוויה הקשה שעברו ומנסים להשיג פיצוי בדרך עקיפה". עוד כתבה כי למעשה, "הטענה המסתתרת היא כאילו כל החיילים או רובם שלחו ידם בגניבות... שהרי במקום אירעו מספר רב של גניבות, 7 לפחות ואולי יותר (כיון שהכספים ודברי הערך לגירסת התובעים היו מוחבאים במספר מקומות). הטענה מביאה למסקנה כאילו באותה פעולה תפסה את הבית יחידה המורכבת כולה או רובה מגנבים. הטענה אינה סבירה".

תמוהות לדבריה גם טענות התובעים כי אינם יודעים היכן אכסנו את הכסף ובכמה כסף מדובר: "אדם שטוען כי בביתו דברים יקרי ערך אולם אינו יודע לתארם או אינו יודע את סכום הכסף המוחזק ואף אינו יכול למסור גירסה ברורה ומדויקת היכן אוכסנו - אינו נשמע אמין".

אולי הכתבים או אנשי הרש"פ גנבו

עוד כתבה, כי לאור העובדה שבין יציאת החיילים מהמתחם וכניסת התובעים חזרה לבית חלפו כשבועיים, אין לשלול אפשרות כי היו אחרים שביצעו גניבה במקום. "ידוע כי אנשי הרשות הפלשתינית וכן כתבים נכנסו לבתים במועד כלשהו לאחר פינויים על-ידי חיילי צה"ל... לא מן הנמנע כי מי מאותם אנשים או כמה מהם נטלו חפצים. לאור חוסר האמון שהתובעים עצמם נותנים באנשי הרשות הפלשתינית - נראה כי המסקנה שהם אלה שביצעו את הגניבה, אם נגנב דבר מה, סבירה יותר מאשר הטענה נגד חיילי צה"ל".

בסיכום החלטתה קבעה השופטת אביב כי אין בסיס לטענות משפחת אבו סנינה, וכי מדובר היה ב"התארגנות של בני משפחה זו למען מטרה משותפת - לקבל כספים מן המדינה שאינם מגיעים להם ולהתעשר על חשבון הציבור".