בית המשפט העליון הרשיע סופית (יום ד', 11.1109) את דוד ניזרי ברצח גרושתו רחל נזרי. השופטים דחו את טענתו כי הוא סובל מהפרעת אישיות "העדר ריסון עצמי" ולכן המעשה נעשה ב"דחף לא-רצוני". השופטים אליקים רובינשטיין, אסתר חיות ויורם דנציגר קבעו כי ההפרעה "אינה עולה כדי 'הגבלה ניכרת' בכושר ההבנה או הבחירה".

מדובר בפרשת רציחתה בשנת 2002 של רחל נזרי בידי הגרוש שלה. מהאישום עלה כי נזרי המתין לגרושתו ליד ביתה וכשיצאה מהרכב, "אחז בשערותיה גרר אותה לעבר רכבו שפך עליה בנזין ממיכל שתיה במכוניתו". בנותיו שהיו עדות לאירוע תפסו את אביהן וכך האם הצליחה להשתחרר ולהמלט אך בהמשך החליקה ונפלה. "כך הצית דוד נזרי את המנוחה ובעודה בוערת נכנס לרכבו וניסה לדרוס אותה". רחל נזרי נכוותה קשות בכל חלקי גופה ונפטרה כעבור שלושה שבועות.

דחף לא רצוני

דוד נזרי הורשע ברצח בכוונה תחילה על-רקע ההכנות שעשה: הוציא מיכל ממכוניתו, שפך את תכולתו, הוציא את המצת ומשך את המנוחה לעברו. עוד נקבע כי רחל ניזרי לא ביצעה כלפיו מעשה קינטור. בית משפט גזר עליו מאסר עולם ופיצוי לבנותיו.

נזרי הגיש ערעור באמצעות בא-כוחו עו"ד עפר אשכנזי, לבית המשפט העליון. בערעור טען כי בעת האירוע היה נתון ב"דחף לא-רצוני" על-רקע ההפרעה האישיותית ממנה הוא סובל "העדר ריסון עצמי", ולכן אין מדובר ב"כוונה תחילה".

ההפרעה אינה מפחיתה מכשירותו

כאמור, השופטים דחו את הטענות ופסקו כי מדובר ברצח בכוונה תחילה. בהחלטה כתבו כי "השתלשלות האירועים המעידה על החלטה המית וכן על ההכנה הרלוונטית". כמו-כן, רדיפתו של ניזרי אחרי גרושתו לאחר שהצליחה להשתחרר, ואחר כך הצתתה, מוכיחה "כוונה ורצון להמית יחד עם הכנה...די בכך להעיד על מצב נפשי של כוונה תחילה בשעת מעשה".

השופטים דחו את טענותיו לגבי הפרעת האישיות וקבעו כי זו "אינה עולה כדי 'הגבלה ניכרת' בכושר ההבנה או הבחירה". הם הוסיפו כי "ניזרי יודע להבחין בין טוב לרע ובין מותר לאסור וכי ההפרעה בה הוא לוקה 'אינה מפחיתה מכשירותו להמנע מביצוע מעשים'". השתלשלות האירועים עצמה "מעידה גם היא על כך שניזרי היה רציונלי ושלט בדחפיו".