נדחה ערעור של מורשע בתקיפת רופא

אריל שמילוב, יליד 1944, הגיע בתאריך 28.5.08, בשעת צהריים, למחלקה האורולוגית בבית חולים קפלן ברחובות, וביקש לשוחח עם ד"ר מריוס גיא שניתח אותו לאחר שסבל מבעיה בכליה. משפגש ברופא, פרץ שמילוב בצעקות ודרש מד"ר גיא שינתח אותו מחדש. בתגובה, פנה הרופא לכיוון חדרה של מזכירת המחלקה, ושמילוב הלך בעקבותיו, שלף מברג ונעץ אותו בעוצמה בעורפו של ד"ר גיא. הרופא ניסה לברוח, אולם קרס במפתן החדר, ואז שמילוב דקר אותו בגב, במותן שמאל, בבית חזה שמאל ובבטן.

שמילוב הודה בבית המשפט המחוזי בעובדות והורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה ונידון ל-6 שנות מאסר, שתי תקופות של מאסר על-תנאי, וחויב לפצות את ד"ר גיא בסכום של 25,000 שקל.

נעיצות מברג בעקבות כעס

בכתב הערעור שהגיש לבית המשפט העליון טען, שהעונש שהושת עליו סטה מרמת הענישה הנוהגת, ולא הלם את נסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות.

לדבריו, לפני האירוע בריאותו הייתה לקויה והוא סבל מבעיות קרדיולוגיות וכליות, והיה מועמד לניתוח שמועד ביצועו נדחה פעם אחר פעם. "עקב כך השתנו חיי מן הקצה אל הקצה, והתקשיתי לתפקד בחיי היום-יום". חוות דעת פסיכולוגית שצירף שמילוב קבעה שמעשי אלימות אינם דפוס התנהגות אופייני לאישיותו, ומעשיו בוצעו כתוצאה מתחושות כעס, תסכול, כאב ועלבון.

עוד נטען, שלאחר אירוע הדקירה הוא הסגיר עצמו למשטרה, הודה במעשה והביע חרטה. "בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לגילי המתקדם, לכך שאני מוכר כנכה בשיעור 100% ולעובדה שהייתי עצור מספר ניכר של חודשים עד שנגזר דיני".

הרופא צריך להיות מוגן בעבודתו

בית המשפט העליון דחה את הערעור: "אכן, תקופת המאסר שהושתה על המערער אינה קלה, במיוחד נוכח גילו המתקדם ומצב בריאותו. אנו גם מוכנים להניח כי המערער פעל כפי שפעל מחמת תסכול ותחושה כי לא נעשה די כדי ליתן מזור למחלותיו. אולם מכאן ועד להתנהגות המופקרת בה חטא, הדרך ארוכה".

בית המשפט ציין כי "רופאים בכלל, ושל בתי החולים בפרט, נתונים בלחץ מתמיד של חולים הפוקדים אותם כמעשה של יום-יום. עקב כך הם נדרשים לקבל החלטות, לעתים גורליות, תוך העדפת עניינו של חולה אחד על עניינו של חולה אחר, עקב חומרת המחלה ודחיפות הטיפול. מערכת אכיפת החוק צריכה להבטיח כי רופאים אלה יוכלו לגבש את החלטותיהם ללא מורא, ועל כן יש להגיב בעניינם של אלה המבקשים לאכוף על רופאים את רצונם בכוח הזרוע, ביד קשה".

עוד נכתב בהחלטת בית המשפט כי "אכן, המערער הוא אדם חולה, אולם נוכח הפגיעה הקשה בקורבנו, אשר עלולה הייתה להסתיים אף בתוצאה קשה פי כמה, ונוכח העובדה שאיומים על רופאים ותקיפתם שוב אינה נדירה במקומותינו, איננו סבורים כי הוכחה בפנינו עילה כלשהי לשנות מן העונש".