|
|
לוליינות פוליטית. טלכו [צילום: עכבר העיר]
|
|
|
|
|
"אכן, זרם מזוהם הוא האדם, ומן ההכרח שתהיה ים, כדי שתוכל לקלוט זרם מזוהם מבלי להתלכלך". פרידריך ניטשה, כה אמר זרתוסטרא
אחרי הפרק הזה לא נותר צל של ספק: השחקן הטוב ביותר בעונה הזו הוא טלכו. ארבע פעמים בעונה הזו אנחנו מוצאים את טלכו בעמדת המושך בחוטים: באי המודחים, בשבט טינגו של לפני האיחוד, בכנופיית זיו וכעת בשישיה האחרונה. וכשזה קורה ארבע פעמים, הייתי אומר שזה מעיד על מגמה.
הזרם של טלכו, אליבא דה ניטשה, מזוהם, חסר עכבות ומפוקס על המטרה. לטלכו יש שתי תכונות שנותנות לו פור ענק על שאר המתמודדים: הוא יודע לדבר לכל אדם בשפה המתאימה לו, והוא מזהה סיטואציות והזדמנויות חברתיות בשניות. וכך, בתנועת מלקחיים, הוא גם נוטע באדם השני את התחושות שרצויות לו, וגם גורם לאותו אדם לחשוב כאילו התחושות האלו עלו בו באופן עצמאי. הוא מזהה את האינטרס של האחרים, ומשתמש בו כדי לשרת את האינטרס שלו.
מה שטלכו עשה בפרק הזה הוא מעשה לוליינות פוליטית. כל מה שקרה - קרה בגללו. הוא גרם לאביגיל - פור גאד סייק מה אני בלה-לה-לנד? - לחשוב על להדיח את טומי. הוא גרם לליאורה - אני מסתדרת מצויין עם נשים - להתהפך על אביגיל, ועוד לחשוב שהיא שולטת בנעשה. והוא גרם לאוהד - לא שיניתי כלום, כנראה אני מפסיד בגלל ביש מזל - להפנות עורף לברית שלו. בסוף, הוא אפילו גרם לליעד להדיח את אהוב ליבה. אל דאגה, עוד נחזור לזוג העילג.
אבל הדבר הכי מדהים הוא שאת כל זה עושה טלכו בלי להתלכלך. הים שלו סופג את כל הזרמים המזוהמים. הוא רוקח, הוא זומם - אבל שמו לא עולה לעולם כמועמד להדחה. לכל ההתלחשויות והישיבות לפני מועצת השבט יש מכנה משותף אחד - טלכו תמיד נמצא שם. תמיד במרכז העניינים. כולם שותים מכוס התרעלה, ואיש לא תוהה על קנקנו של המוזג.
וכמו שתכונות אלו מקדמות את טלכו, היעדרן של תכונות אלה הוא הגורם לתבוסתם של המודחים. רוצה לומר, אם יש לכם רביעיית ברית, למה לבטוח באנשים מבחוץ? למה לא לחשוד מייד שמטרתם לתקוע טריז? אביגיל לא נענשה על ניסיון הדחה של טומי, אלא רק על כך שהירהרה בכך. אבל גם להרהר צריך לדעת בפני מי. ושכאתה מהרהר בקול רם מול שלושה אנשים, אתה צריך לדעת לאן זה יוביל.
אוהד אומנם היה קורבן של ההדחה הכפולה - מניפולציה מטופשת ומיותרת של ההפקה שכנראה נועדה לשמור על הטוסיק של טומי, נועם טור של העונה הזו - אבל הוא נענש, בדיוק כמו אביגיל, על כך שלא היה מסוגל לראות את המטרה האמיתית של טלכו: לפרק את ברית הרביעיה בכל מחיר. וגם ליאורה לא ממש הפגינה חכמה פוליטית. אף אחד מהם לא מזהה שהקשר של טלכו עם ליעד ושי חזק לאין ערוך מאשר איתם.
בהישרדות החלשים עפים ראשונים, עוד בשלב ששני השבטים מתמודדים זה מול זה. אבל אם הם שורדים עד לשמיניה או העשיריה האחרונה, יש להם סיכוי לא רע, כי החזקים עסוקים במלחמה זה בזה. זה בדיוק המצב של הדס וליעד. התרומה שלהן למשחק קטנה יותר מהתרומה של טלכו לארוחות הערב, אבל כל אחד מארבעת המתמודדים האחרים יעדיף להגיע איתן לגמר, כי אותן הוא בוודאות ינצח. כל מה שהן צריכות לעשות הוא לא לעשות כלום. העניין הוא שאפילו כלום הן לא מסוגלות לעשות.
פינת הליעד
והפעם: עיבוד מחדש של המחזה השייקספירי הקלאסי: רוברט וג'וליה!
ותחרות לליעד מצידו של שי, עם עיבוד מחדש לשירו של אריק איינשטיין: "את לא יפה כשאת בוכה".
