האפינגטון אמרה כי היא מאוכזבת מהעלבונות שהוטחו מכיוונה של המדיה ישנה: "אתרים המרכזים את החדשות הפכו, במילותיו של רופרט מרדוק וקבוצתו, ל'טפילים', 'קלפטומנים של תוכן', 'ערפדים', 'תולעי סרט טכנולוגיות במעיו של האינטרנט', וכמובן 'גנבים הגונבים את זכויות היוצרים שלנו'".

"ברוב התעשיות, אם לקוחותיך היו נוטשים אותך בהמוניהם, היית מנסה לבדוק מה ניתן לעשות כדי להשיב אותם בחזרה", ציינה האפינגטון. "לא כך במדיה. הם מעדיפים להאשים את האגרגטורים בגניבת תכניהם".

היא הציעה למנהל ניוז קורפ פתרון שבצידו אזהרה: "כל אתר יכול לחסום את מפתוח תכניו ע"י גוגל בכל זמן נתון באמצעות פקודת חסימה פשוטה. אך היזהר מפני מה שאתה מייחל לו, מפני שברגע שתעשה זאת, ותמנע מאתרים אחרים האוספים מידע ליצור קישור בחזרה למקור שלך, אתה צפוי לאבד חלק גדול מהתעבורה שלך בן-לילה".

האפינגטון ציינה כי לאתרה, ההאפינגטון פוסט, התייחסו לעתים קרובות בצורה שגויה כאשר ראו בו רק אגרגטור. היא ציינה כי היא אומנם מאמינה גדולה באגרגטורים, אך כי אתרה הוא בראש ובראשונה אתר המייצר דיווח מקורי ומאמרי דעה באמצעות בלוגים.

"בנאומו, רופרט מרדוק בלבל בין אגרגציה לבין שימוש סיטוני לא הוגן. שימוש סיטוני בצורה לא הוגנת הוא נוגד את החוק - והוא כבר פועל בערוצים המשפטיים שלו נגד זה כבר כעת. אגרגציה, מן הצד השני, בשימוש חריגי השימוש ההוגן של חוקי זכויות היוצרים, היא חלק אינטגרלי מהדי.אנ.איי של הרשת".

בהאפינגטון פוסט למשל, הסבירה האפינגטון, האגרגציה מלווה בכמויות אדירות של מידע מקורי, הכולל דיווחי חדשות ויותר מ-250 רשומות בלוגים חדשות מדי יום. "אנו אוהבים את זה שמישהו מקשר בחזרה לאחת מהרשומות שלנו, או מצטט כמות קטנה מהם ומקשר בחזרה אלינו", אמרה.

לדבריה, מרבית האתרים מבינים את ערך כלכלת הקישורים וכיצד היא פועלת. "זו הסיבה שההאפינגטון פוטס מקבל מאות בקשות מגופי חדשות המבקשים מאיתנו להבליט את החומר שלהם ולקשר בחזרה לאתריהם. הם מבינים כי הרשת היא אינה משחק סכום-אפס וכי הצרכנים אוהבים את החופש בו הם יכולים ללכת בקלות אחר הדברים שמעניינים אותם".

האפינגטון המשיכה בדבריה על מודלי ההכנסה בתעשיה: "הגיע הזמן שחברות התקשורת המסורתיות יפסיקו ליילל ויכירו בכך שרבות מהן, לאחר היעדר תחרות ושנים של רווחים לפני מס בגובה 20%, מעניקות חשיבות גדולה יותר לתזרים המזומנים מאשר לעיתונות, ולמעשה לא הבינו כלל את האינטרנט. הפוקוס שלהן היה על התמזגות, קיצוץ עלויות והתחנפות לוול סטריט, ולא מודרניזציה וסיפוק צרכי קוראיהם".

האפינגטון ציינה כי נוף העולם החדשותי השתנה לאין-ערוך בשנים האחרונות: "האם ידעתם שתפוצת העיתונים ירדה ב-7 מיליון בארה"ב ב-25 השנים האחרונות, בו בזמן שמספר הקוראים הייחודיים באתרי החדשות באינטרנט עלו ב-34 מיליון בחמש השנים האחרונות? האם ידעתם שהפרסום בעיתוני הדפוס נפל ב-19% השנה בזמן שהפרסום ברשת עלה ב-9% והפרסום בסלולר עלה ב-18%? האם ידעתם שבחודשיים האחרונים הועלתה ליו-טיוב כמות וידאו גדולה יותר מאשר כל התוכן המקורי ש-ABC, CBS ו-NBC שידרו בכל דקה משעות היום מאז שנת 1948? והאם ידעתם שיש לנו היום גישה ליותר מטריליון דפי אינטרנט, 100 אלף אפליקציות אייפון, וכי אנו שולחים יותר מסרונים בנייד ביום אחד מאשר כמות האנשים החיה על-פני כדור הארץ? ורופרט מרדוק עדיין חושב שהאגרגטורים הם הבעייה..."

לאחר ההצהרות העובדתיות סיימה האפינגטון את התקפתה באומרה כי "כעת הם רוצים לקרוא לפסק זמן ולהתחיל לתהות באשר לקנקנו של השימוש ההוגן. למעשה, הם תוקפים את המדיה החדשה על היותה, ובכן, חדשה ומהפכנית ופה כדי להישאר. תתקדמו, אנשים, העולם השתנה".

כאמור, דברי התוכחה של האפינגטון, באו כתגובה ישירה לדבריו של רופרט מרדוק, אשר חזר על קריאתו השבוע בפני ועדת הסחר הפדרלית, לפיה הוא מאמין שמשתמשי האינטרנט ישלמו עבור תוכן, באומרו כי הם ישמחו לפתוח את הארנק "בעבור מידע לו הם זקוקים כדי להתקדם בחברה".

מרדוק, היו"ר והמנכ"ל של תאגיד ניוז קורפ, נשא בפני הרגולטורים בתחום המדיה בארה"ב נאום שהתפרש על פני תחומים רבים. הוא תקף בנאומו את אתרי אגרגציית החדשות באינטרנט בטענה כי הם "גונבים" תוכן. לדבריו, מודלי ההכנסות המתבסס על פרסון בלבד הגיע לקיצו.

"מן ההתחלה, העיתונים שגשגו מסיבה אחת בלבד: מפני שהם נתנו לקוראים שלהם את החדשות שהם רוצים", אמר מרדוק.

הוא ציין כי העיתונים לא צריכים להאשים את הטכנולוגיה בכשלונם. "אם אנו נכשלים, אנו נכשלים בדיוק כמו מסעדה המכינה ארוחות שאיש אינו מעוניין לאכול".

הלקוחות של ניוז קורפ היו "חכמים מספיק" כדי לדעת שעליהם לשלם על החדשות, הסביר מרדוק לוועדה, אשר עסקה בעתיד העיתונות בעידן האינטרנט.

בהתייחסו לתוכניתה שספגה ביקורת רבה, לפיה הוא מתכוון להפוך את אתרי קבוצתו לאתרים בתשלום בלבד, אמר מרדוק כי הוא כבר הצליח היכן שאיש לא האמין לפני כן שהוא יעשה כן. "אנו הקמנו את ערוץ פוקס כשאיש לא חשב שזה אפשרי", אמר.

מרדוק התייחס לאחד מעיתוני ניוז קורפ, הוול-סטריט ג'ורנל, אשר כבר החל לגבות תשלום עבור תכניו, ומחזיק כיום בכמיליון מנויי אינטרנט. "אנו נרחיב ונעמיק את המודל הזה לכל הארגונים והעיתונים כמו הטיימס הלונדוני. בטיימס ישנם עיתונאים שהשקיעו ימים ושבועות בסיפורים שלהם, והצרכנים שלנו חכמים מספיק כדי לדעת שהם אינם יכולים לקבל משהו בעבור לא-כלום".

"יצירת עיתונות טובה היא יקרה. אנו משקיעים משאבים עצומי בפרויקטים שלנו, החל מטכנולוגיה ועד למשכורות העיתונאים. לעשות אגרגציה לסיפורים שלנו זה לא שימוש הוגן. אם להיות לא מנומס, זו גניבה של ממש", אמר.

"בלעדינו", המשיך מרדוק בטיעונו, "האגרגטורים היו דפים חלקים וריקים. כרגע, יצרני התוכן נושאים בכל העלויות, והאגרגטורים נהנים מהתמורה". מרדוק הסביר שהעקרון הינו ברור ועשה פראפרזה למשפט הידוע של הכלכלן מילטון פרידמן, באומרו כי "אין דבר כזה סיפור עיתונאי חינמי".

לדבריו, הבאת הקורא לשלם הינה הדרך היחידה ליצור תזרימי הכנסה עתידיים: "המודל המסתמך על פרסום בלבד מת. הפרסום ברשת מתרחב מעט מאוד בהשוואה לפרסום שאובד בעיתוני הדפוס, והוא נמצא תחת לחץ מתמיד".