בית משפט לענייני משפחה ברמת-גן דן בבקשתו של אב לקבל משמורת משותפת על שני ילדיו הקטינים. האב ביקש להסמיך פקידת סעד לטפל במחלוקות הקשורות בילדים והמתייחסת לטיפול רפואי לילדיו. לדבריו, ילדו הקטין חלה והאם לא הסכימה לקחתו לרופא, ולאחר החמרה במצבו, הוא לקח את הבן לרופא תחת איומיה של האם שתפנה למשטרה.

האב הלין על הזנחת האם בטיפולה בילד ובאי-טיפולו הרפואי. האב הוסיף שאחד הילדים אוים על-ידי אמו בהכאה בחגורה, תופעה שאפיינה את האם בעבר. האם התנגדה לבקשה להעניק משמורת משותפת וטענה, שיש להעניק לה משמורת וסדרי ראייה לאב.

הצדדים לא היו חלוקים שהיחסים ביניהם מתוחים מאוד ועוינים. ההורים לא דיברו זה עם זו זמן רב, מאז שנפרדו, והתקשורת היחידה ביניהם התבצעה באמצעות דואר אלקטרוני ומסרונים.

פקידת הסעד: האם עדיפה על האב

פקידת הסעד המליצה להעניק משמורת זמנית בידי האם, בנימוק של חוסר תקשורת בין ההורים. בתסקיר כתבה הפקידה: "בשל העדר תקשורת בין ההורים והפערים בגישותיהם בנושאי חינוך הילדים והטיפול בהם, אין מקום, להערכתנו, להמליץ על משמורת משותפת... להערכתנו, כאמור, לאם יכולת לענות על צרכי הילדים והמלצה על היותה משמורנית יש בה משום המשכיות בקביעות וברצף של הטיפול בילדים".

שניהם כשירים, אך אינם מתקשרים

בית המשפט עיין גם בדוח של דוקטור שטיפלה בהורים וקבעה, בהתבסס על שיחות עימם, ששניהם ראויים כהורים. עם זאת הדגישה הד"ר: "לבני הזוג יש קושי רב ביותר בתקשורת פתוחה ביניהם. התקשורת ביניהם היא בעיקרה מתנצחת וברובה מתמצית בהאשמות הדדיות... ניסיונות לדו-שיח לא הצליחו. האם מרגישה שהיא מותקפת מילולית וכי צועקים עליה ולא יכולה לתקשר בעל-פה ובחדר אחד . האם מגיב לדבריה בקולניות ובכעס וקוטע את דבריה".

הד"ר סיכמה את דבריה: "התרשמתי שכל אחד מההורים לכשעצמו מתפקד היטב כהורה אכפתי אחראי הממלא את תפקידו כראוי. יחד עם זאת, טובת הילדים דורשת מההורים ללמוד ולהשתמש בערוצי תקשורת והדברות מעבר לשימוש בדואר אלקטרוני כדי להגיע להסכמות משותפות הנוגעות לחיי הילדים... ברמת התקשורת הנוכחית, כאשר ההורים לכשעצמם ראויים כהורים לכל דבר חייבים להיות בקשר שוטף וקונסטרוקטיבי, אינני יודעת מהי המשמורת המתאימה לטובת הילדים. בנוסף, רמת התקשרות הנוכחית בין בני הזוג, מעמידה כעת בספק את היעילות של עובדת מתאם הורי".

"מערכת יחסים בעלת קונפליקט מאוד גבוה"

השופט פאול שטרק בחן האם משמורת משותפת תטיב עם הקטינים, והשיב על כך בשלילה. "מהתסקירים אשר הוגשו לתיק ניתן ללמוד, כי התנהגות הצדדים מאופיינת כמערכת יחסים בעלת קונפליקט מאוד גבוה וזאת אף ניתן ללמוד".

הוא הדגיש שבית המשפט אינו כבול לתסקיר פקידת הסעד ועדות המומחה הינה המלצה כאשר ההכרעה הסופית נתונה לבית משפט. "כאשר מדובר במשמורת פיסית משותפת, אזי הסיכון לחיכוך משמעותי בין ההורים לעיני הקטינים הינו מוגבר, זאת נוכח ריבוי ההזדמנויות שעל ההורים להיות בקשר ביניהם. סיכון זה אינו מבוטל ומהווה סכנה של ממש לשלוות הקטינים. בכל שאלת משמורת יש להעדיף כל דרך שתעניק לקטינים ביטחון פיסי והחשוב מכל חיזוק נפשי".

השופט ציין כי התרשם "ממכלול העדויות בתיק, שאף מינוי מתאם הורי מקצועי לא יוכל בשלב זה נוכח הנסיבות הקיימות, לסייע לצדדים וזו אף דעתה של הד"ר. משמורת משותפת פיסית הינה קשה יותר ממשמורת משפטית משותפת עם סדרי ראיה. גם כך יש צורך במקרים לא מעטים במתאם הורי. אולם תפקידו של אותו מתאם הורי אינו לעבוד In Loco Parentis, אלא לסייע לצדדים להגיע להבנות והחלטות משותפות. במצב הקיים הדבר לא ניתן. לכן, איני קובע משמורת משותפת, אלא משמורת בידי האם ולאב סדרי ראיה מתאימים".

יחד עם זאת, ציין השופט כי "אין בקביעה זו כדי לשלול את האפשרות בעתיד. שני הצדדים חייבים לעבוד ביחד כדי להתגבר על אי יכולתם לתקשר ולהוריד את רמת המתיחות למינימום. יש לקבוע סדרי ראיה רחבים כאשר הצדדים ימשיכו בטיפול (ביחד ובנפרד). רק בחלוף תקופה משמעותית ניתן יהיה לבחון האם ההורים הצליחו לשים מאחוריהם את הכעס הקיים המונע פעילות בצוותא בדרך הנורמטיבית (אפילו להורים גרושים) הדרושה למשמורת משותפת".

"הנני קובע, כאמור, משמורת הקטינים בידי האם, כאשר במקביל מתבקשת פקידת הסעד להמליץ על סדרי ראיה ודרכי טיפול בהתאם לאמור בפסק הדין. על פקידת הסעד להגיש ההמלצות עד יום 25.1.2010. עד אז הסדרי הראיה הקיימים יישארו בתוקף עד למתן החלטה אחרת בעניין", סיכם השופט.