לישנסקי, הראשון בדגים

שנים שלא ביקרנו, אשתי ואני, באזור התעשיה של ראשון לציון. את הבית סיימנו לרהט ואני לא איש של קניונים, מה כבר יש לחפש שם? אז הנה, לאחרונה שמענו על מסעדת 'לישנסקי בר דגים' שנפתחה בראשון בראשות השף אילן אבנר, לו יש רזומה עשיר בעולם מסעדות הדגים, ולכן החלטנו לתת גיחה ראשל"צית לטעימות מהמצולות.

המסעדה רחבת ידיים ותקרתה גבוהה. חדי העין ישימו לב לטאבון האבן הניצב במטבח. יש לי חולשה לטאבונים. פעם, כשאהיה גדול, יהיה לי טאבון משל עצמי. ברקע התנגנו נעימות משנות ה-80 בעיבודי קלידים מהסוג הנהוג בקבלות פנים, מה שזרק אותי לבר מצווה שלי וגרם לי להושיט יד לראשי אחר בלוריתי המתנפנפת. כמובן שתפסתי אוויר.

התיישבנו בשולחן זוגי, הזמנתי כוס של מרלו צ'יליאני (28 שקל) והתמסרנו לשף. מצעד אין סופי של מבחר סלטים (18 שקל לסועד בהזמנת מנה עיקרית, 35 שקל לסועד ללא מנה עיקרית) מקשת רחבה של מטבחים המרכיבים את המטבח הישראלי עלו על השולחן בצלוחיות חרס קטנות: סלק מבושל, גפרורי גזר חי, קולסלאו קלאסי של כרוב וגזר במיונז, זיתים ענקיים ברוטב עגבניות, חצילים מטוגנים פיקנטיים, מטבוחה לוהטת, טחינה טובה וחומוס ביתי עם פפריקה על לחייו.

גם למטבח המזרח אירופאי הייתה נציגות בסלטים, בדמות כרוב כבוש, מטיאס בבצל ואיקרא ביתית ובהירה שהסגירה את מוצאו הרומני של השף. לחם עגול משוח בשמן זית ומתובל בזעתר רק יצא מהטאבון ותיכף נבצע בידיים. הסלטים היו טעימים ורעננים ואליהם התווספה פלטת מעושנים (65 שקל) שהורכבה מסלמון, לקרדה ומטיאס המעושנים במקום. הפלטה קושטה בצלפים, במניפות לימון ומלפפון ובפרח העשוי מפרוסות עגבנייה, כזה שכאב הלב לפרק אותו.

"אתם אוכלים חריף?" שאלה סתיו המלצרית. כשענינו בחיוב הניחה לפנינו צלוחית עם סחוג ירוק ופלפלים חריפים קלויים. אחר כך הוציא לנו אילן השף שתי צלוחיות מהפייבוריטים שלו: לימונים כבושים ושקדים מומלחים במים. הוא פיתח איזו שיטה שבה הוא משרה שקדים במים למשך יומיים. אלו היו השקדים הכי מפלצתיים שראיתי מימיי ושמחנו לגלות שהגודל לא בא על חשבון הטעם.

הזמנו קנקן לימונדה (28 שקל). מתי בפעם האחרונה אם בכלל לגמתם לימונדה אמיתית במסעדה, כזאת שעשויה מלימונים שנסחטו במקום ולא מהזן התעשייתי? בלישנסקי טורחים על סחיטת הלימונים ומגישים את הלימונדה סחוטה טרי, את ההבדל בטעם קשה לתאר במילים.

אשתי אוכלת דגים כשאין ברירה. היא לא מתנזרת או נגעלת מאכילתם, אך למרות שזכורים לי פה ושם מקרים בהם התענגה על-מנת דג, היא תעדיף בדרך כלל בשר. מנת הבורי מהטאבון (80 שקל) שהזמינה ודאי תתווסף לרשימת הדגים המוצלחים. אני הלכתי על-מנת דניס מהטאבון (90 שקל) שהייתה לא פחות ממצוינת. שני הדגים הגיעו בשלמותם כשהדגים פתוחים אך הפילטים מחוברים. לצד הדגים נחו עגבניות ובצלים צלויים ורוטב לימון בתוך כלי קטן לשימוש עצמי.

הדניס העיף אותי למימד אחר בו רק אני והוא נמצאים. לא ראיתי את אשתי, לא את סתיו המלצרית ולא את שאר הסועדים, אינני יודע כמה זמן עבר באותם רגעים בהם הרכנתי את ראשי ועסקתי בחילוץ בשר הדג מבין העצמות, אבל כשהרמתי את הראש היה מרוח לי חיוך ענק על הפנים.

לישנסקי היא מסעדה כשרה ובדרך כלל בכאלה אני אמנע מהזמנת קינוחים פרווה, המקסימום שאקח יהיה סורבה פירותי. שמחנו לגלות שהשף דילג בהצלחה על מכשולי הכשרות וטעמנו קינוח בשם המחייב 'פררו רושה' (35 שקל), גליל גבוה שהורכב ממוס שוקולד על ביסקוויט שוקולד במעטפת שוקולד. (רגע, שוקולד אמרתי?), לידו ישב קינוח של שערות קדאיף שכלאו בתוכם קרם שוקולד וקצפת (35 שקל), הכל ישב בין פלחים מרעננים של קיווי ואבטיח. הפתעה נעימה וטעימה.

יצאנו אל אזור התעשיה ההולך ומתרוקן וחייכנו זה לזו. עכשיו זה רשמי - מצאנו עוד סיבה להגיע לאזור התעשיה של ראשון.