תודו בזה. נכון, זה לא קל ואפילו לא נעים לחשוב את זה אבל מישהו חייב לקרוא לילד בשמו, לזעוק שהמלך הוא עירום ולפוצץ את בלון האנרגיות החיוביות - ויהי מה! משהו לא טוב עובר על בית
האח הגדול ובין האחראים העיקריים לכך הוא ארז. עם כל הרצון לסימפטיה ואמפתיה את קלף החריגות ארז כבר לא יכול לשלוף אחרי שבוע הדיקטטורה במהלכו כיהן כראש הבית. התפרצויותיו האלימות, להגיו נטולי ההיגיון ומלאי ההתנשאות והתנסחויותיו נוטפות הארס והזלזול - כל אלו מרגיזים אף יותר כשהם זוכים למעין גושפנקא דמיונית מהדיירים האחרים המאפשרים לאבסורד הזה להתרחש, ומהצופים בבית, שלא הדיחו אותו כשהייתה להם הזדמנות.
חירש או שומע, שחור או לבן, האמת הכואבת היא שהאדם המטיף באובססיביות לאנרגיות חיוביות, ואוכל כבר יותר מחודש את ראשם של הדיירים האחרים בכפית עם המנטרה המשומשת הזו, הוא נביא שקר, הזורע פילוג ומחלוקת בבית שגם ככה שרוי במורל נמוך במיוחד. ואם במנטרות והמהומים עסקינן, קשה שלא להתפלץ למראהו של יוסף, בוכה ומתפורר, נספג בגשם על כל תלתלי השנטי בנטי שלו אבל לא שוכח להזכיר לנו שהוא בעצם כאן בשביל להתחיל עם איילה ולגזול ממנה מגע פיזי בכל הזדמנות שרק תינתן לו.
גם איילה, מושא החשק העיקרי (והיחיד) של גברברי הבית אומרת דבר אחד ומתכוונת להפך המוחלט. הכמיהה שלה לתשומת לב מסער היא לא פחות מפתטית והדרכים בהן היא נוקטת בכדי להשיגה - "אלירז, תן לי ביס" - מתנגשות חזיתית עם הפוזה המרוחקת שהיא מדגמנת כשסער מפגין את קנאתו הילדותית בדרכים היחידות שהוא מכיר - בלון בראש.
ומה לגבי מי שאמורים להיות "המבוגרים האחראים" של הבית? שרה, האמא הפולנייה, היא אישה שיפוטית וקשה שבגיל 60 עדיין לא הבינה שלהלך רכיל על מישהו ועוד בנוכחותו ובקולי קולות זה מתחת לכבודם של אנשים עם קצת רמה. וגואל? המסכה שעטה על פניו מהרגע שנכנס לבית מתחילה להיסדק לאיטה כשמתברר פתאום שלגואל יש חשבונות פתוחים עם כמה וכמה אנשים - קצת חבל שהם לא יודעים עליהם ורואים בראש הבית החדש שלהם איש סוד וידיד אמת.
אז באמת שאין צורך להתבכיין על עונה משמימה, להפך. דיירי הבית הנוכחיים היו יכולים לעשות לשפרה, בובליל ולאון בית ספר בסכינאות, צביעות ודו-פרצופיות. לפחות אז, הקלפים היו על השולחן ואיש לא הסתתר מאחורי כסות מזויפת של קבלה והבנה בעוד בקרבו בוערת אש של בוז וסלידה. ולאור הדברים האלו, אי-אפשר שלא להצר על הדחתה של סתיו. אז נכון, היא לא הייתה דמות גדושת אקשן המושכת אליה אש וגם לא הייתה דברנית (או חפרנית) גדולה, כמו רוב דיירי הבית. אבל דווקא מי שנכנסה לחוויה הזו כסמל לאמת פנימית, לקבלת האחר ולסובלנות במובן הטהור ביותר שלה, הייתה יכולה להועיל לתמהיל האנושי הבעייתי של הבית. סתיו איננה, והדברים כבר נראים קצת יותר קודרים. כנראה שבאמת הגיע חורף.
