מדינת ישראל הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע על גזר דינו של בית משפט השלום בעיר שהרשיע את בנימין קראוס, על-פי הודאתו (במסגרת הסדר טיעון), בעבירות שונות לפי פקודת זכויות יוצרים ופקודת סימני המסחר, שעניינן בייצור והפצה של עותקי מדיה של סרטים שעליהם זכויות יוצרים. בכתב האישום דובר על 780 עותקים של דיסקים באישום אחד, ו-940 דיסקים באישום שני.
בית משפט השלום גזר על קראוס: 300 שעות שירות לציבור, 8 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 20,000 שקל.
בכתב הערעור טענה המדינה שמדובר בעונש קל החורג מרמות ענישה שהכתיב בית המשפט העליון. "מן הראוי היה שבית המשפט יטיל על המשיב עונש מאסר, ולו במסגרת של עבודות שירות".
נשיא בית המשפט המחוזי בבאר-שבע,
יוסף אלון, הסכים שהעונש שהטיל בית משפט השלום נטה לקולא, "ואילו אני הערכאה הדיונית ייתכן בהחלט והייתי מחליט על עונש חמור יותר... ערכאת ערעור לא תזדקק לערעור שכזה אלא במקרים בהם גזר הדין של הערכאה הדיונית לוקה בטעות מהותית, או בחוסר איזון מופלג, או בחריגה קיצונית אחרת מעקרונות הענישה. ערכאת הערעור אינה שלב ב' של ערכאה דיונית, ואיננה מהווה דיון מחדש בשאלת מידת הדין המגיעה לנאשם. תפקידה של ערכאת הערעור הוא ביקורת שיפוטית על טעויות קיצוניות כאמור. זאת בעיקר כשאמורים הדברים בערעור שהמדינה מגישה כנגד נאשם שנגמר ונגזר דינו בערכאה הדיונית.
"בעניין שבפנינו, אינני מוצא כי מידת העונש שנקבעה סוטה בצורה כה משמעותית מעקרונות הענישה ברמה המצדיקה התערבות ערעורית. זאת ועוד, הודאת המשיב בכתב האישום המתוקן, הייתה במסגרת הסדר טיעון שבו הגבילה עצמה המדינה לדרישת עונש מקסימאלי של שישה חודשי מאסר. נתון זה גם הוא מלמד בעד עצמו כי גזר הדין כפי שניתן איננו סוטה בצורה כה קיצונית מהתוואי הרגיל של הדברים. אשר על כן, ולאור כל הנסיבות והנימוקים האמורים לעיל, ואילו דעתי תישמע, אציע לחברותיי למותב, כי נדחה את הערעור", דברי השופט.
השופטת
רות אבידע ציינה, כי עבירות של הפרות של זכויות יוצרים, כפי שנקבע בפסיקה, גורמות לפגיעה חמורה בסחר המקומי ומחייבות את רשויות אכיפת החוק ואת מערכת בתי המשפט, להקפיד על הרתעה יעילה כנגדן. "נפסק כי ערכאת הערעור אינה מתערבת אלא אם העונש מוגזם לחומרא, או מוגזם לקולא. בענייננו, סבורתני, כי העונש מוגזם לקולא, עד כי מצדיק התערבות ערכאה זו. אין בעונש כדי להשיג את המטרה של הרתעה, כשם שאין בו כדי להשיג את יתר מטרות הענישה.
"המשיב, כעולה מהמיוחס לו בכתב האישום בו הודה, עבר את העבירות בקנה מידה גדול, וחזר ועבר אותן לאחר שנעצר והועמד על-ידי משטרת ישראל על חומרת מעשיו. בנסיבות אלו, ובשים לב לעובדה כי בית משפט לערעורים אינו ממצה את הדין, לו דעתי תישמע היינו מקבלים את הערעור ומשיתים על המשיב שלושה חודשים של מאסר, אשר ירוצו בעבודות שירות, כאשר יתר רכיבי הענישה יישארו בעינם".
השופטת חנה סלוטקי, הסכימה לדבריו של השופט אלון, שהעונש נוטה לקולא, אך לא במידה המצדיקה התערבות. "מדובר בעבירה שהמניע הוא בה כלכלי, והיה בד"כ מקום להטיל קנס גבוה יותר, אך משמדובר בפושט רגל גם קנס של 20,000 שקל כפי שהוטל על המשיב אינו קנס קל". בסופו של דבר, הוחלט ברוב דעות לדחות את הערעור.
