צלמת החתונה איחרה והחתן והכלה תבעו אותה

חנה ויעקב שפירנגר הגישו תביעה כספית נגד סטודיו כץ - אופני צילום והפקה/שמואל כץ, לבית משפט לתביעות קטנות בירושלים. מכתב התביעה עלה כי הזוג שפרינגר פנה לכץ כדי לצלם את חתונתם ושילמו לו עבור שירותי צילום.

לא הייתה מחלוקת שלחתונה אמורה הייתה להגיע צלמת בשם לידור כהן, ובסופו של דבר הגיעה צלמת אחרת בשם טלי לנדאו שנשלחה על-ידי כץ. לדברי הזוג, הצלמת הגיעה באיחור, לאחר שהחופה החלה, והם קיבלו רק חלק מן התמונות ללא התשלילים.

ביום 20.7.09 הורה בית המשפט לכץ להגיש הודעת צד ג' והוא הגיש הודעת צד ג' נגד הצלמת, לידור כהן, ולא הגיש תביעה נגד הצלמת טלי לנדאו, שהייתה בחו"ל. כץ טען כי העבודה לא הוזמנה אצלו, וכי הוא היה הגורם המקשר. "עשיתי טובה ללנדאו שהייתה בחו"ל וקיבלתי בעבורה את הכסף. היא הייתה חייבת לי הרבה כספים, לכן קיבלתי מהתובעים את התשלום עבור עבודתה. התובעים הכירו אותה ויצרו איתה קשר בכוחות עצמם ולא באמצעותי".

בפסק הדין דחתה השופטת מלכה אביב את טענותיו של כץ. לדבריה, העובדה שכץ הפיק לזוג שפרינגר חשבוניות מס שוללת את טענתו כאילו קיבל את התשלום עבור לנדאו. "לו הייתה טענה זו נכונה, הוא היה מעביר את הכסף לצלמת והיא הייתה מפיקה חשבונית מס. הטענה כי קיבל את הכסף כיוון שהצלמת חייבת לו כספים לא הוכחה ולא פורטה כלל, ולפיכך אין לייחס לה חשיבות. יתר על כן, גם לו היה בה ממש, הייתה הצלמת אמורה להוציא את חשבונית המס, ולא הנתבע.

"בנוסף, כאמור, הצלמת שהייתה אמורה לצלם לא יכלה להגיע, והנתבע הוא זה אשר שלח צלמת אחרת לאירוע. לעניין זה אין זה מעלה או מוריד אם הוא עשה זאת כטובה לצלמת הראשונה או מכל שיקול אחר. הנתבע הוא זה האחראי לצלמת אשר שלח.

"ועוד, אם גרסת הנתבע הייתה אמיתית, הדבר היה צריך לבוא לידי ביטוי מפורט בהתקשרותו עם התובעים. היה עליו לציין באוזניהם בצורה ברורה שהם אינם מתקשרים איתו וכי הוא אינו אלא שלוח של הצלמת. ככל שהנתבע לא עשה זאת, הרי שהוא אחראי כלפי התובעים ואין כל משקל, כלפי התובעים, לעובדה שהוא ראה את עצמו (לדבריו) רק כשלוח (ראה סעיף 7 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965). התובעים זכאים לדעת עם מי הם מתקשרים ומי אחראי כלפיהם", דברי השופטת.

באשר לגובה הנזק, הדגישה השופטת כי לא יכול להיות ספק שהנזק והפגיעה בתובעים גבוהים מאוד. "חתונה היא אירוע חד-פעמי בעל משמעות רגשית עמוקה מאוד, בכל חברה ותרבות. אך טבעי הוא כי בני הזוג מעוניינים לתעד אירוע זה ולשמרו לזיכרון עבורם ועבור בני משפחתם. מאידך, חלק מן האירוע תועד, וגם אם אין בידי התובעים את התשלילים, ניתן כיום להפיק תשלילים באיכות טובה מן התמונות הקיימות. מתוך מכלול זה, אני קובעת כי הנתבע יפצה את התובעים בסך של 18,000 שקל. הסכום כולל הוצאות ההליך".